פסיכו-פאס
psyco-pass
מוגיטבה:
ברוח הפילוסופית/סוציולוגית
בגרוש,
עם עודף הציטוטים של
הסדרה הזאת,
הרשו לי להתחיל בציטוט
של מישל פוקו:
“הנפש היא הכלא של
הגוף.”
הייתי אומר
שבגדול,
זה פחות או יותר מסכם
את הרעיון של סייבר פאנק – בתור בני אדם
יש לנו כל כך הרבה אפשרויות,
כל כך הרבה יכולת לעשות,
אבל אנחנו כובלים את
עצמנו בגלל מוסכמות חברתיות ומוסר שלא
בהיכרך רלוונטיות אלינו.
כאשר אנחנו משאירים
את השליטה בנו לידי "כוחות
שמלמעלה,”
בין אם מדובר בארגונים
מפלצתיים ששולטים באנושות סטייל האח
הגדול או באלוהים כאלו ואחרים – אנחנו
בסופו של דבר מכניסים את עצמנו לכלא מרצון.
הבעיה היחידה היא,
וזה מה שמפספסים הרבה
פעמים בסדרות כאלו – זה שזה לא קורה רק
בעתיד דיסוטופי ומאיים עם שלטון טוטליטרי
ודכאני.
זה קורה גם בהווה
"הדמוקרטי"
של היום.
אבל לא באנו לדבר
פוליטיקה,
אז בוא נחזור לסדרה.
יסה-קון:
כמו שאתם רואים,
מוגי בהחלט יושב על
התזה שלו חזק.
מוגיטבה:
אני לא יודע על מה אתה
מדבר...
<אהמ..>
יסה-קון:
בטח שאתה יודע,
אחרי הכל אתה כותב
סוציולוגיה כאן במקום בעבודה שלך.
פוקו זה לא
סוציולוגיה...
זה כל כך הרבה יותר.
<חיוך חולמני>
בכל מקרה,
הסדרה שלנו הפעם משתייכת
כאמור לז'אנר
הסייבר-פאנק.
או במילים אחרות "בעתיד
העולם נהיה סופר טכנולוגי ומגניב,
אבל בעצם מתחת לפני
השטח האזרחים איבדו את החופש שלהם לטובת
שלטון רודני שמשתמש בטכנולוגיות חדשניות
כדי לעקוב אחריהם בכל מקום ולשלוט להם
בחיים."
הסיפור מתרחש
עתיד לא מאוד רחוק,
שבו ניתן למדוד את
מאפייני האישיות של אנשים באמצעות
טכנולוגיה.
בזכות הטכנולוגיה הזו
מערכת מתוחכמת מזהה נטיות לעבריינות
ומאפשרת לעצור אנשים לפני שהם מבצעים
פשע.
כמו כן,
על בסיס דפוס האישיות
של כל אחד מהאזרחים היא מזהה איזה תפקיד
הכי יתאים לו,
ומייעדת אותו לעשות
אותו.
הגיבורה,
שרוצה לשרת את האנושות
נבחרת להיות Maou
(מלכת שדים)
ומפתחת לעצמה הרם תוך
כדי..
לא היא לא.
על מה אתה מדבר?
אה,
אופס,
זה היה בIchiban
Ushiro no Dai Maou...
כן,
כמו שהתחלתי לומר..
הגיבורה של הסיפור
היא צונמורי אקנה (常守
朱 Tsunemori
Akane), בחורה חכמה
במיוחד שהגיעה להישגים מדהימים כל כך
בלימודים ויש נתוני אישיות כל כך איכותיים
שהיא יכולה לבחור בכל מקצוע שתרצה,
ומכולם היא מחליטה
ללכת למשטרה.
לכו תבינו...
שנחשבת לאחד
היעודים הרעים יותר.
כן,
זה נראה לי ברור
מאליו..
גם לא בעתיד
דיסוטופי.
כך אומר שוטר
לשעבר.
כן,
יש הרבה אנשים
חכמים ומוכשרים שעשו את הטעות הזאת.
אבל עזוב.
באמת?
לא שמעתי על אף
אחד.
אבל אם אתה מתעקש
נעזוב את הנושא.
כבר ביומה
הראשון בתפקיד החדש אקנה לומדת שהמחלקה
שהצטרפה אליה זה עתה,
ה-
Public Safety Bureau's Criminal Investigation Division. או
PSBCID
(מאוד קליט הא?),
היא לא בדיוק מה
שהיא ציפתה לו.
בלשון ההמעטה...
בהחלט.
אם לסכם את המצב
בקצרה,
אקנה הצטרפה לצוות
מצומצם של "פקחים"
אשר התפקיד שלהם
הוא לפקח על צוות קצת פחות מצומצם של
עבריינים מועדים שהמשטרה מנצלת כדי ללכוד
או להרוג פושעים – האוכפים.
עם דגש על
ה"מועדים."
יאפ.
גם הפקחים,
וגם האוכפים מקבלים
אקדחים מיוחדים שמסוגלים לסרוק את המצב
הנפשי של האדם שהם מכוונים אליו,
ולזהות אם הוא
במצב שבו הוא עלול לבצע פשע.
אם כן,
הנצרה של האקדח
משתחררת וניתן לירות באותו האדם.
צריך לציין
את העובדה שיש גם הגדרות – בין רמת מסוכנות
נפשית נמוכה יחסית – אז האקדח ישתק את
אותו אדם,
ובין רמת מסוכנות
נפשית גבוהה אז האקדח ישמיד,
יהרוג יהרוס,
ימחק מהקיום...
יעשה מהבן
אדם בלון אנושי וינפח אותו עד שתשמע "בום!”
כן,
עדיין לא בדיוק
הבנתי איך זה אמור לעבוד.
אבל נעזוב את זה.
אל תשאל אותי
על דברים מדעיים ב"כאילו”-
אני הלכתי ללמוד
מדעי החברה.
זה לא בדיוק
"דברים
מדעיים בכאילו?”
(גם אני הלכתי
ללמוד מדעי החברה..
) :(
כן.
גם לי היו כמה ימים
ראשונים קשים בעבודות חדשות.
אבל אני חושב שזה
נותן למושג הגדרה ברמה אחרת לגמרי...
במקביל לאקנה
עובד אותה יחידה מפקח נוסף בשם נובוצ'יקה
גינוזה (宜野座
伸元 Ginoza
Nobuchika). הטיפוס
הקלאסי של הבחור הממושקף שמנסה לשחק אותה
קשוח וללכת לפי הכללים – ועל הדרך לשעמם
אותנו למוות.
אני הייתי
מגדיר את זה כ"קר"
יותר מאשר "קשוח."
אם כבר אז כבר,
הייתי אומר שמי
שמשחק אותה קשוח הוא ה"כביכול
גיבור האמיתי"
של הסדרה:
שיניה קוגמי (狡噛
慎也 Kōgami
Shin'ya):
(עם
שם כזה הוא היה חייב להיות קשוח,
בעצם)
בעצם הייתי
אומר שגם מסאוקה יותר קשוח ממנו.
וגם אקנה
וקוניזוקה..
...
בעצם כל הדמיות
בסדרה יותר קשוחות ממנו.
הדבר היחיד שהוא
עושה זה לשבת בצד ולומר לאקנה כל הזמן לתת
לאוכפים לעשות את העבודה המלוכלכת.
זה לא קשוח..
אלא אם כן אתה
מחשיב לצעוק על בחורות כסימן שאתה קשוח.
<נאנח>
כן.
תודה לך שהצגת
כמעט את כל הדמויות בסדרה לפני שסיימתי
להסביר.
כל מה שניסיתי
לומר זה שהוא "משחק
את עצמו קשוח"
במובן זה שהוא
זורק אותה ישר לעבודה,
ולא מנסה לעזור
לה להתאקלם ובכך שהוא לא מראה רגשות.
אבל כן,
אני מניח שאפשר
לקרוא לזה פשוט "קר."
אז חוץ מאקנה וגינוזה ה"פקחים" יש ביחידה חמישה אוכפים, חוץ מהשלושה שהוצגו למעלה, ישנם גם את שוסיי
אז חוץ מאקנה וגינוזה ה"פקחים" יש ביחידה חמישה אוכפים, חוץ מהשלושה שהוצגו למעלה, ישנם גם את שוסיי
ואת שיון, שהיא אנליסטית ובעצם כמעט וחסרת משמעות לסדרה מלבד אמירות כאן ושם שמושכות את תשומת הלב של הצופים לציצים שלה, ורמיזות כבדות ליחסים הלסביים שלה עם קוניזוקה.
בעצם זה לא
רמיזות.
כנראה,
וזה גם לא באמת
חסר משמעות.
אני לא יכול להצהיר
דבר כזה על משהו כמו יחסים לסביים וציצים.
לאורך הסדרה
אקנה הולכת ולומדת להכיר את היחידה שבה
היא עובדת,
ואת האנשים שמרכיבים
אותה,
וגם לאהוב אותם
למורת רוחו של גינוזה.
כמו כן,
היא לומדת להכיר
יותר טוב את המערכת שמנהלת את החברה שבה
היא חיה,
ואפילו לומדת
להיות בלשית אמיתית,
פחות או יותר.
בתור מישהי
מוכשרת במיוחד שקיבלה על מגש של כסף מגוון
אפשרויות בתוך המערכת,
בזכות התפקיד שלה
היא לומדת להכיר דווקא את הצד השני של
הסיפור – אלו שנופלים מהשוליים.
אותם אנשים שלא
מתאימים למערכת ובסופו של דבר נרדפים על
ידיה.
הסיפור מתפתח
ומעלה שאלות נוקבות במיטב מסורת הסייבר
פאנק על "חופש"
“אינדיבידואליות"
“הסדר החברתי
הראוי"
"מוסר"
ועל היכולת של אדם
לשלוט ולשנות את גורלו.
עם הזמן הדמויות
עומדות בפני דילמות אישיות ומוסריות
מסובכות ומתגלה ההיסטוריה המורכבת שלהם.
ברוב המקרים.
מה,
הציצים של שיון
לא נחשבים להיסטוריה מורכבת?
יש כמה דרכים
שאני יכול לענות על זה,
אני חושב שאני
הולך להימנע...
עם התפתחות
הסדרה אקנה מפתחת רגשות מיוחדים לקוגמי,
אף על פי שהיא
יודעת שהוא פושע מועד.
קוגמי עצמו
לכוד על ידי האובססיה שלו לתפוס אדם מסתורי
שידוע רק בשם "מקישימה.”
פסיכופט מתוחכם
במיוחד שמעורר אנשים לבצע פשעים מחרידים
לכאורה ללא מניע מיוחד.
קוגמי,
שגם ככה דוגל
בשיטות לא "קונוונציונליות"
בעבודתו,
נע באופן בלתי
נמנע בעקבות האובססיה הזאת להתנגשות
הרסנית עם הארגון שבו הוא עובד,
ומעמידה את אקנה
בעמדה בעייתית.
כל זאת בזמן שאמת
אפלה הולכת ומתבהרת לגבי העולם שבו הם
חיים.
<מוזיקה
מאיימת>
תודה על
האפקטים הקוליים.
ועכשיו לביקורת:
כשהתחלתי
לראות את הסדרה ציפיתי שהיא תהיה סייבר
פאנק רגיל,
ולמרות שהיא אכן
עומדת בכל הסטנדרטים של הז'אנר,
היא דווקא הפתיעה
אותי לטובה בכמה נושאים.
מכיוון שחלקם נחשב
לספוילרים.
ומכיוון שככל
הנראה הולכת להיות עונה שנייה שמונעת
מהסוף להיות סופי,
אז אני לא יכול
אוכל להרחיב בהסברים.
אבל מצאתי את עצמי
נהנה יותר מהסדרה ממה שציפיתי.
בנוסף יש הזכרים
של ספרים,
ופילוסופים והם
מדברים על קצה המזלג בצורה חצי פילוסופית.
מי שיודע קצת,
או מבין קצת,
זה נותן לדעתי
יותר הנאה,
אם כי לא כל מה שהם
אומרים נכון.
חוץ מפרק אחד
באמצע שהיה בהחלט פילר שסיפר על דמות לא
משמעותית במיוחד.
את שאר הדמויות
אתה לומד להכיר תוך כדי התפתחות העלילה
הראשית או שאתה לא לומד להכיר אותן בכלל.
אבל אתה רואה
את המחשוף של שיון!
מה עוד אתה צריך
להכיר בה?
לא דיברתי רק
עליה,
אבל אם כבר אז כבר,
הייתי רוצה להכיר
אותה יותר לעומק.
"לעומק"
מה?
סך הכל מלבד
פרק הפילר,
שאהבתי בפני עצמו
אבל הרגיש לא שייך לרצף העלילה,
אהבתי את הקצב שבו
הסדרה מתקדמת.
אני באתי
לסדרה עם ציפיות קצת אחרות.
בתור הפקת מקור
של נויטימה ידעתי שהסדרה תהיה מעניינת,
מושקעת,
וגם קצת מושפעת
מסגנון אמריקאי.
אבל התחושה שלי
הייתה שהסדרה הולכת להיות משהו שמזכיר
את היגשי נו אדן,
כלומר סדרה מעניינת
מתוחכמת ולא צפויה לחלוטין אבל קלילה בסך
הכל.
הסדרה עצמה
גם רמזה קצת לכיוון הזה בהתחלה.
נכון שהיו בה סצנות
אלימות במיוחד,
ואווירה אפלולית.
אבל בו זמנית,
רוב הדמויות
הראשיות מוצגות בהתחלה בצורה יחסית עדינה
וחלקן אפילו "חמודה"
משהו..
שיון?
לא הייתי אומר
שהיא לא חמודה...
לא אמרתי גם
כן.
אני רק שואל אם
הצורה העדינה/חמודה
שבה אתה ראית את הדמויות הראשיות קשורה
בה במקרה איכשהו.
ואם כן,
האם אני צריך לתת
לכם פרק להתייחד ביחד או משהו?
אתה זה שאמר
שאתה רוצה להכיר אותה יותר "לעומק.”
אני מניח שזה
לא יישחק לטובתי אם אגיד שרציתי להכיר
יותר לעומק גם את שוסיי.
לא.
לא ממש.
בכל אופן,
לאווירה הזאת
תורמת העובדה שהמעטה החיצוני של העולם,
זה שמוצג בפני
הצופים בפרקים הראשונים,
אחרי הפתיחה
הדרמטית,
הוא אולטרה-סופר
חמוד כמו שרק יפן יודעת לעשות.
כן,
בין הרציחות
האכזריות,
התקיפות המיניות,
הבריונות והאנשים
המתפוצצים.
מוזר ככל שזה
יישמע,
אכן יש אווירה
קלילה יחסית בתחילת הסדרה.
אולי קלילה
זה לא בדיוק התיאור הנכון..
פחות מתמקדת בשאלות
עמוקות ופשוט נעה בין זעזוע של הצופה עם
אלימות ללא גבולות מצד אחד וסצנות חמודות
ויומיומיות מצד שני.
אלא שמהר מאוד
מבינים שהניגוד הזה הוא מכוון,
ובעצם נועד כדי
לחשוף את הצופה לשתי נקודות המבט שאקנה
נחשפת אליהם – העולם על פני השטח,
חמוד ואוטופי
לכאורה,
והעולם הנסתר –
אכזרי,
אלים ולא צודק.
ככל שהסדרה מתפתחת
היא חושפת רובד עמוק יותר שמעלה אל פני
השטח שאלות משמעותיות שהתשובות להן לא
תמיד ברורות.
בקשר לאנימציה
הסדרה בהחלט ענתה לציפיות שלי,
למרות שלקח לי קצת
זמן להתרגל לציור הלא שגרתי של הדמויות
ולניסיון להציג חלק מהן,
בעיקר את קוגמי
בסצנות "גבר
גבר"
שנראות כאילו
נגנבו מסרט פעולה אמריקאי משנות השמונים
– מהר מאוד נכנסתי לעולם הויזואלי של
הסדרה,
גם בסצנות שמציגות
את הפן היפה שלו,
ועד רבה באלו
שמציגות את האפלות שמאחוריו.
המוזיקה של
הסדרה,
ובעיקר שיר הפתיחה
והסיום הראשונים מעולה בעיני.
יש בה סגנון של
"קיור"
פוגשים את יפן
שכזה.
לשם שינוי כמעט
הצלחתי לעמוד בפיתוי לדלג על השירים במהלך
הצפייה.
העובדה שהסדרה
הופכת בקטעים מסוימת לסוג של "מועדון
קריאה"
או "פילוסופי
בגרוש"
נהיית לפעמים קצת
מעצבנת,
אני חייב להודות.
כלומר,
בסדרה עם קצב כזה
מהיר וקטעי פעולה כאלו טובים כשפתאום
שולפים לך את "המלצת
ספר החודש"
או מתחילים
דיונים בקשר למצב הטבע של האנושות לפי
פילוסופים שחיו לפני מאות שנים:
זה קצת מרגיש
תלוש.
וחוץ מזה,
אם כבר מדברים על
מסגרת תיאורתית לסדרה היו צריכים להביא
איזה מישהו עם גישה יותר סוציולוגית
נגיד...
הם הזכירו את
ובר?
טוב,
זה כבר יותר נחמד...
זה גם בהחלט מתקשר.
למרות שהתיאור שלהם
לא ממצה,
אבל עדיין,
זה לא פוקו...
…
מוגי?
… אוקי..
הם קנו אותי.
שכח ממה שאמרתי.
חוץ מזה,
האקשן בסדרה טוב.
העלילה שלה היא
לא צפויה תמיד,
והדמיות שם לא
עושות את הבחירות הברורות מאליהן.
כראוי לסדרה טובה,
לכל דמות יש את
הפגמים שלה,
ואף אחד לא תמיד
עושה את "הדבר
הנכון,”
למעשה,
אין באמת אף דבר
שיכול להחשב "הדבר
הנכון באמת"
לעשות.
לסיכום:
למה לראות:
כסדרה של
סייבר פאנק אני חושב שהיא טובה.
כסדרה בכלל אני
חושב שהיא טובה.
אפשר להנות מהאקשן
שלה,
ומהשאלות
הפילוסופיות/מוסריות/קיומיות/סוציופוליטיות
ואופנתיות (יש
שם קטע שהיא מתלבטת מה ללבוש במשך שלוש
דקות רצופות).
הדמויות מעניינות
ברוב המקרים.
ואחד מהדברים שאני
אישית מצאתי מעניין זה לראות איך הדמות
הראשית שבאה מצד אחד ועוברת את מסכת
האתגרים הפיזיים והרעיוניים האלה גדלה
כדי להגיב עליהם.
הסידרה מציגה
זווית שונה על תפיסות של חופש וסדר חברתי
נכון,
שנובעות מתרבות
שהיא שונה משלנו.
היא מעמידה אותנו
כצופים בפני שאלות שאין להם תשובות יפות,
ומשאירה את הדמויות
לבחור את הבחירות שלהם ולשאת באחריות
להשלכות.
הסדרה מציגה דמויות
מורכבות ולא מושלמות,
הפרטים של העלילה
נחשפים לאט ומשאירים הפתעות בשרוול עד
לרגע האחרון.
הויזואליות של
הסדרה מגניבה,
והיא לא מפחדת
להציג אלימות קשה שנדירה בהרבה סדרות
אנימה אחרות.
כמו כן,
יש בה לפחות שלוש
דמויות שהן במרומז או במישרין לסביות
(נכון,
אחת מהן גם רוצחת
את בנות הזוג שלה,
אבל לא כולם יכולים
להיות מושלמים).
עכשיו רק אם
היית רושם משהו כזה בעבודה שלך.
לגמרי,
רק כנראה בלי הקטע
עם הלסביות...
בדקת את הנטיות
המיניות של המרצים שלך?
תודה על הדימוי
הזה..
בוא נסיים את
הביקרת הזאת מהר כדי שאני אוכל ללכת להקיא.
רק ניסיתי
לעזור לך להשיג עוד נקודות!
למה לא לראות:
אם אתם לא
אוהבים סייבר-פאנק,
אם אתם רגישים
לאלימות רצינית,
אם אתם לא אוהבים..
לסביות?
… אהה..
זו לא הייתה בדיוק
השאלה שניסיתי להגיד,
אבל אני מניח שזה
אפשרי גם כן...
אתה יכול לכתוב
את זה ב"למה
לא לראות שלך.”
התכוונתי
לומר..
שאלות קיומיות/מוסריות.
קודם כל,
כי הסדרה לא נחמדה
במיוחד לאף אחת מהדמיות שלה.
אם אתם מחפשים
סדרה שבמהלכה לפניה או בסופה כולם חיים
באושר ועושר.
זה לא המקום.
לא מדויק,
לפניה אני חושב
שהדמות הראשית חיה באושר ועושר אבל אני
מסכים,
זה להתפלפל.
אני חושב שהיא
פשוט חיה בהכחשה.
לא שזה בהכרח שולל
את זה.
שנית,
לפחות מבחינתי,
זוהי מסוג הסדרות
שבהן אפשר להזהות לא פעם גם עם הצד "הרע"
לכאורה,
שבהן עולים נושאים
מורכבים שלא קל לענות עליהם,
וחשוב לעקוב טוב
אחרי הפרטים כדי לרדת לכל עומקן – במילים
אחרות זו לא סדרה קלילה שאפשר לצפות בה
ברפרוף.
אני לא בטוח
שאני מסכים.
אני חושב שאפשר
לצפות בה ברפרוף.
פשוט מאוד תאבד
את החלק העיקרי.
או לפחות אחד
מהחלקים העיקריים.
ודבר אחרון,
אם יש לכם מושג
כלשהו בפילוסופיה או סוציולוגיה,
ואתם לא אוהבים
שמפשטים רעיונות שממלאים ספרים שלמים
לססמות פשטניות ומושגים תלושים מהקשרם.
זו לא הסדרה
בשבילכם.
למה לשים לב?
דווקא לציטוטים
האלה.
ולשאלות הפילוסופיות.
למרות שברוב המקרים
אין לך תשובה פשוטה.
ואני מסכים שבחלק
גדול מהציטוטים שלהם הם אכן מפשטים
רעיונות.
אחד מההנאות שלי,
באנימה ובמנגה
היא שאם מדברים על משהו שיש לו נגיעה בעולם
האמתי.
אני הרבה פעמים
קופץ למקור הסדרה הקרוב (ויקיפדיה
ובדרך כלל הלאה)
בשביל להשכיל לגבי
דברים שלא ידעתי קודם.
זה אולי לא יהפוך
אותכם לסוציולגים,
אבל לדעת קצת על
תיאוריות או רעיונות מעשיר לדעתי את
החוויה הספציפית והחיים בכלליות.
ל-יסה קון,
כאשר הוא בסביבת
דמויות מצוירות בלי השגחה.
הוא עלול לרצות
להכיר אותן "לעומק.”
הייתי אומר
שאני מוחה אבל..
חוץ מהמרכאות,
בכלליות כן.
אם הייתה לי אפשרות
להכיר דמויות מעולם האנימה בהחלט הייתי
קופץ עליה עם או בלי השגחה.
"קופץ
עליה,"
בדיוק על זה דיברתי.
חוץ מזה שווה
להקשיב לפחות פעם אחת לשירים בפתיחה
ובסיום.
ומעניין להשוות
את הסדרה ליצירות אחרות שהיא רומזת אליהן
בעקיפין או במישרין כמו:
1984, האם אנדרואידים
חולמים על כבשים חשמליות,
שתיקת הכבשים,
וסדרות אקשן משנות
השמונים.
ציון של מוגי
★★★★★★★★★☆
ציון של יסה
★★★★★★★★☆☆
(דיסקליימר
קל,
שנינו רצינו לתת
לסדרה שמונה וחצי כוכבים אבל מכיוון
שהסכמנו שלא לתת חצאים,
זוהי הפשרה שהגענו
אליה)
בפעם הבאה נסקור את:
"איך שלא תסתכלו על זה, זה שאני לא פופולרית זה באשמתכם." או בקיצור: וואטה-מוטה.
מילון
מונחים
(לא
מדויק,
לא
שלם,
לא
רציני
– בשביל
זה
יש
ויקיפדיה!)
מאו - (עם "או" ארוכה) - 魔王 - まおう - מורכב מהסימניות של שד/רוח ושל מלך. מתורגם בדרך כלל לשטן או מלך השדים. שימו לב שזה לא אותו דבר כמו "מהו" - 魔法 まほう - שפירושו קסם או כישוף. למרות שהסימנית הראשונה של שניהם זהה (הסימנית השניה במהו פירושה שיטה/עיקרון). כמו כן, שניהם מובילים הרבה פעמים להרבה פנטי שוטס שלא קשורים לעלילה.
הארם - אנחנו יכולים להתחיל שוב לחפור על כל המשמעויות המדהימות שהמונח הזה כולל, אבל נחסוך את זה מכם. אם בכל זאת אתם רוצים להתעמק בזה, אתם מוזמנים לעיין בו במילון המונחים בפוסטים הקודמים שלנו. אנחנו די בטוחים שהזכרנו אותו פעם או פעמיים כבר.
סרטי אקשן
משנות השמונים - אנחנו עצלנים מדי בכדי לבדוק אם הסרטים האלו באמת נעשו בשנות השמונים אבל הכוונה היא באופן כללי לאווירה ששורה בכל סרט שמכיל יותר מוזיקה אלקטרונית וחזה גברי חשוף. בדרך כלל אלו יבואו תוך שהגיבור מתעלל בשק אגרוף חסר ישע (או סתם חיות מתות וקפואות) עם מבט רציני מיד, וקצת לפני סצנת מין לא קשורה. מצד שני, מבחינתנו כל סרט שמכיל מוזיקה אלקטרונית וחזה גברי חשוף זה יותר מדי.
סוציולוגיה/פילוסופיה/מדעי
החברה - נגיד שממש, אבל ממש בא לכם להקדיש שלוש שנים ללימודים מייסרים ולשקוע בין הרי מאמרים לא נגמרים בזמן שאתם מבלים שעות בניסיון להבין מה לעזאזל האנשים שכתבו אותם מנסים לומר - וכל זה כדי שלא תוכלו למצוא עבודה נורמלית אחר כך, ולמצוא את עצמכם גרים ברחוב ומנהלים שיחות עמוקות עם חבריכם ההומלסים שלמדו תיאטרון. - עדיין אל תלכו ללמוד את זה באוניברסיטה. שבו ללמוד בבית, זה יעלה לכם פחות.
מצד שני, אתם תמיד יכולים ללכת בעקבותיו של מוגי, ולנסות להפוך את זה לקריירה. אם תצליחו ותהפכו למרצים, תוכלו לעבוד בשביל משכורת רעב, ואז למצוא את עצמכם גרים ברחוב עם החברים מתיאטרון ומנהלים דיונים עמוקים.
(ההגדרה הזאת מתכחשת לכלכלה כתחום לימוד במדעי החברה. אף מקצוע שיכול להיות רווחי לא זכאי להיכלל בפקולטה שלנו).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה