יום שני, 17 במרץ 2014

הארוקון 2014 ועל הקהילה הישראלית - כמה קיטורים על הקיטורים

מוגיטבה: בחודש שעבר קואופרטיב בלוגי האנימה בישראל הכריז על "הקהילה הישראלית" בתור הנושא של החודש. כאשר שמענו על זה חשבנו אולי לכתוב משהו בנושא, אבל לא יותר מדי ברצינות. מבחינתי לפחות, הסיבה לכך היא, שאם להודות על האמת – אני לא ממש מרגיש חלק מהקהילה הישראלית. זה לא שיש לי משהו כנגד הקהילה, להיפך. אבל אף פעם לא ממש הייתי חבר בפורומים, רוב החברים שלי הם לא חלק מהקהילה, ובפעם היחידה בחיי שניסיתי לעשות קוספליי נראיתי בערך כמו גירסה צעירה של שמעון פרס. לכן חשבתי שאין לי יותר מדי מה לומר על הקהילה. אבל האירועים של היומיים האחרונים, ומה שקרה בהם שינה את דעתי. ולכן, ביקשתי מיסה-קון רשות לעשות באופן חד פעמי פוסט אישי שלי, ואני רוצה לספר לכם קצת על הקהילה, מהזווית האישית שלי.



הרשו לי לספר לכם איך הייתה נראית הקהילה כאשר אנחנו התחלנו לראות אנימה. אני אפילו אסכם את זה בשלוש מילים – לא הייתה קהילה. אי אז בשנת 2000-2001, אף אחד בארץ לא ידע מה זה מנגה ואנימה כמעט. למעט כמה פורומים באתרים כמו תפוז שבדיוק נפתחו, ואנחנו באופן אישי אפילו לא ידענו עליהם, הסיכוי שלך לפגוש מישהו שבכלל יודע מה זה אנימה היה כמו הסיכוי שלך למצוא מישהו שאהב את השמינייה הבלתי נגמרת של סוזומיה הארוהי. במקרה הטוב מישהו היה מהנהן ואומר: “אה! מנגה זה הסרטים המצוירים האלו עם הסקס שיש בלילה בערוץ 'ביפ'!”


אם אתם קוראים את הפוסט הזה, אני כנראה לא צריך לספר לכם איזה גילוי מדהים זה היה-פתאום להיחשף לעולם המטורף הזה של האנימציה והקומיקס היפני. לגלות שיש מדיום כל כך רחב וכל כך שונה מכל מה שהכרתי קודם. להיחשף לתרבות כל כך שונה מזו שתמיד היכרתי. זה היה פוקח עיניים, זה פתח לי אופקים חדשים, זה היה ממכר. אבל אני גם בטח לא צריך לספר לכם איך זה הרגיש כשניסיתי אחר כך להראות גם לחברים שלי את הסדרות האלו והם נפנפו את זה ואמרו שזה סתם שטויות של ילדים, או פשוט לא התעניינו.



אבל הייתה בזה גם הרגשת חלוציות. בכל פעם שקראתי מנגה מגניבה או ראיתי אנימה מיוחדת, הרגשתי צורך לתרגם אותה לעברית כדי שעוד אנשים יכירו את זה. בכל פעם שהייתי מגיע לאייקון או לעולמות, רצתי לחפש את האירועים שקשורים באנימה ומנגה (שבדרך כלל כללו בעיקר הרצאה וחצי של רז גרניברג) כדי ללמוד עוד טיפה על זה. וכל מפגש שהצלחנו לארגן בקמפוס כדי להקרין איזה סדרה שכוחת אל – הייתה אירוע מיוחד במינו. הכנסים שכן היו, היו קטנים יחסית, ולרוב לא שמענו עליהם בכלל.



ואז, בשנת 2007, בכנס "עולמות" הכריזו פתאום על הקמת אירגון ישראלי למגנה ואנימה, ממש כמו בחו"ל. אני הייתי שם, באותו יום – בין החמישה וחצי אנשים שהיו בקהל והילד המעצבן שהפריע עם שאלות לא קשורות לגבי צפרדעי ענק. אני ראיתי את חבי הועד שישבו על הבמה והבטיחו שבקרוב הולך להיות, סוף סוף, ארגון אמיתי שיעסוק רק באנימה ומנגה. שמעכשיו כבר לא נהיה סתם נספח בכנסים של אחרים, או מפגשים פצפונים בפארק הירקון. שהם הולכים לעשות כנסים, שהם הולכים לארגן הקרנות, ופעילויות ולקדם את הנושא בארץ. הם הבטיחו דברים ענקיים.



ואני חשבתי לעצמי דבר אחד: “כן, בטח!”


זה אולי קצת מרושע לומר את זה היום, אני יודע. וזה לא שלא סמכתי על חברי אמא"י. אשר את חלקם הכרתי קצת וידעתי שהם אנשים אחראיים. זה פשוט שזה היה נראה רעיון הזוי. קהילה של תרבות יפנית פופולרית בארץ? נראה לכם? מי בכלל יתעסק בזה? זה בטח יהיה סתם עוד אופנה כמו פוקמון. ועוד כנסים, והקרנות והבטחות גדולות. מי היה מאמין שהדבר הזה יצליח להגיע לאנשהו? אני מודה ומכה על חטא – לא אני.



למזלי. החבר'ה האלו היו קצת יותר אופטמיים ממני. בשבע השנים שחלפו מאז הם הפכו את ארגון האנימה והמנגה בישראל לעובדה מוגמרת, את הכנסים לטקס קבוע (שאפילו תושבי ראשון לציון כבר התרגלו ומצפים לו) ופרויקטים כמו "הספרייה,” הקרנות סרטים, תרגומים רשמיים בעברית ועוד – למציאות. למעשה הם כל כך הצליחו, והקהילה הפכה לכל כך גדולה וממוסדת, שזה כבר נראה לה ברור מאליו שלכנס באים אלפי אנשים, ושיש ארגון גדול ורציני שכל תפקידו לתת להם שירות.



אנשים, כמו אלו שהשתלחו באמא"י בלי רסן, שביקרו אותם על ההתנהלות שלהם, שדרשו הסברים ואיימו בתביעה – נראה שהם שכחו שבסך הכל לפני כמה שנים, אם היו מגיעים כמה מאות אנשים לכנס זה היה מדהים. הם שכחו שאמא"י מורכב רק ממתנדבים. והם שכחו שלא מדובר פה בארגון גדול ומסחרי. מדובר בכמה חבר'ה, שפשוט מאוד אכפת להם – שלא מרווחים שקל ממה שהם עושים, אבל בכל זאת הם מתזזים כאילו אין מחר ומבלים ימים כלילות כדי לעשות לנו, לי לי ולכם – כנס כיפי.



אני שואל את עצמי אם מישהו מכל אותם אנשים שאומרים שלא היה צריך לעשות את הכנס בהיכל התרבות היה בישיבה האחרונה שבה נבחרו חברי אמאי – בסוכות – שבה דיברו על זה שכרגע אין אופציה ריאלית אחרת, וביקשו מהקהל לתת פתרונות יצירתיים. סביר מאוד להניח שלא, כי היו שם בקושי עשרים אנשים. האם זה הוגן להיות חכמים בדיעבד?



אני שואל את עצמי אם מי שהציע לפתוח קופות נוספות – הציע את עצמו כמתנדב בכנס. או שאתם סומכים על אחרים שיעשו את זה? ואם מי שכעס על הקופאים שביקשו מאנשים ללכת אחורה כשקהל ענק עומד מולם מרגיש שהוא היה יכול להיות יותר רגוע במצב כזה. אבל יותר מהכל, אני שואל את עצמי כמה מכל האנשים שדרשו שירות יותר טוב, בתור "לקוחות" – עשו משהו כדי לקדם את הקהילה כמו שעושים החברה שמתנדבים ומנהלים את אמא"י? אני בספק. כי זה לא שיש יותר מדי אנשי סגל וועד ופשוט אין מקום לעוד.



אז אני לפחות, רוצה לנצל את הבמה הזאת בתור מי שבא לכנס כמבקר, כמי שאף פעם לא היה חבר בועד, והתנדב רק פעם אחת – ולומר למתנדבים, לסגל ולכל האנשים של אמאי: תודה רבה! היה כיף.



אני לא הולך להציע לכם פתרונות. אני לא הולך להתלונן, וגם לא לבוא בגישה של "אני יודע יותר טוב מכם.” כי אני לא. אבל אני כן רוצה לומר לכם, שלפחות אני (ואני חושב שאני מדבר גם בשם החצי השני של הבלוג הזה, למרות שהוא לא הצליח להיכנס לכנס) – מאוד מעריך את כל מה שאתם עושים. המשיכו ככה.



ולכל מי שלא מרוצה, במקום להתלונן – אני מציע שתבקשו להתנדב בכנס הבא, שתציעו את עצמכם בבחירות הבאות לועד, שתנסו להרגיע את הרוחות כאשר אנשים מתחילים לכעוס בחוץ במקום ללבות את האש. תעשו משהו כדי להפוך את החוויה של כולנו ליותר טובה. אל תדרשו מאחרים שיעשו את זה בשבילכם.



אנחנו נמצאים בצומת דרכים בכל הקשור לקהילה הזאת. וכולנו צריכים לשאול את עצמנו איזו קהילה בדיוק אנחנו רוצים שתהיה לנו? קהילה של אנשים פסיביים שיושבים במקום ודורשים מאחרים לעשות את העבודה עבורם, שרק יודעים לתת ביקורת שלילית ולכעוס כאשר הדברים לא עובדים אבל לא לפרגן? או קהילה מלוכדת, אקטיבית, איכפתית – שפועלת כל הזמן כדי לעזור אחד לשני, כדי ללמד וללמוד, וכדי להנות מהתחביב המשותף של כולנו? מההיכרות האישית שלי עם החברים בקהילה – אני מאמין שאנחנו יכולים להיות מדהימים אם נרצה בכך. בואו לא נלך לכיוון ההפוך.

יסה-קון: מוגי ביקש ממני לעשות פוסט אישי. לדעתי הוא לא צריך לבקש, אבל זה סיפור אחר. יש לו נטייה חזקה לצדק וחוש מפותח לראות דברים בצורה שקולה יחסית. כמו שהוא אמר, גם לי יש רגשות חזקים בנושא. עקב אילוצים מסוימים. הגעתי מאוחר יחסית לכנס ולא יכולתי להיכנס.



מה שאכן גרם לי להתעצבן. חלק גדול מהכעס שלי היה מופנה כלפי עצמי. הייתי יכול לקנות כרטיס באינטרנט מקודם, לבוא מוקדם יותר. ועם זאת לא תמיד יש לך את האפשרויות האלו. לפעמים אתה לא יודע אם תהיה פנוי באותו היום. לפעמים יש עיקובים שאתה לא מצפה להם. לכן נשאלת השאלה: איפה שאר הרגשות? לאן שאר הכעס אמור להיות מופנה?



המקום שכי קל, הוא אכן אמא"י. אבל זה לא אומר שזה המקום הנכון. לא עשיתי מחקר על הנושא. לכן אני לא יודע בדיוק מי עשה ולמה. אבל המצב כמו שאני הבנתי אותו, הוא שהיכל התרבות איפשר לאמא"י להכניס פחות אנשים ממה שתוכנן במקור. אני לא יודע מה הייתה הסיבה, או אפילו אם זה אכן קרה כי שמעתי את זה מפה לאוזן (אחרי הכל לא יכולתי להיכנס). אבל גם אם היו יכול להיכנס מספר האנשים שתוכנן במקור, לא היה מקום לכל האנשים שבאו בפועל.



כמו שמוגי אמר, הייתה בעיה עם בחירת המקום, לפי גודל ועלות. האפשרויות לכך הן יחסית פשוטות. או שאנשים ישלמו יותר כדי שיוכלו להיכנס או שימצאו איזה שהוא סידור בסגנון הישראלי הטוב של קומבינה. אבל בשביל זה צריך רעיונות, ולא לאחר מעשה אלא מראש.



עם עצם העובדה שהרבה אנשים לא היו יכולים להיכנס פנימה, זה לא היה נורא בחוץ. בסך הכל יצא לנו להיפגש עם חברי קהילה אחרים ולהתחבר אתם, שזה לדעתי החלק העיקרי בכנסים. נכון שלא הייתה לנו גישה לתוכן, אבל אני חושב שהרוח של הכנסים היא לראות את חברי הקהילה, ולדבר איתם – ולהכיר אנשים בצורה פיזית מאשר ברוב המקרים חברי הקהילה חולקים בדרך כלל דרך הרשתות החברתיות.



כמו שמוגי אמר, בעבר היה מאוד מאוד קשה למצוא מישהו שיודע על מה אתה מדבר, כשדיברת על אנימה ומנגה אבל זה לא אומר שלא היו אנשים כאלה. זה רק אומר שלא היה קשר בין אנשים. מה שבימינו קל מאוד בגלל ההתקדמות הטכנולוגית ועם זאת הקשר דרך העולם הטכנולוגי חסר באספקטים מסוימים. הכנסים הם מה שנותן לנו את מה שאין באינטנרנט.



והרבה מהכנסים קיימים בזכות אמא"י. גם אני מעריך את העבודה של אמא"י ושל המתנדבים ורוצה לומר לכולם תודה על מה שאתם עושים!



עם זאת, אל תחשבו שאני לא אשם כמוכם, גם אני לא התנדבתי. לא ניסיתי להיות חבר ועד. לא נתתי הצעות או פתרונות. כמו שאמרתי בהתחלה, מקור הכעס העיקרי שלי, ברגע שחשבתי על זה בצורה רגועה יותר, הוא אני עצמי. לכן, אם אתם מרגישים כעס, נסו לשנייה לעצור ולחשוב 'למה?' 'על מי?' ו-'מה אתם יכולים לעשות כדי למנוע מעצמכם להרגיש ככה בעתיד?'

25 תגובות:

  1. אני מהאנשים האלה שיסדו את פורום מנגה ואנימה בתפוז, ואני גם מהאנשים האלה שאוהבים את אנדלס אייט.
    כנראה אני הבת אדם היחידה שמייצגת את החפיפה בין הקבוצות בהסתברות שלך.

    השבמחק
    תשובות
    1. ורק הערת אגב לגופו של עניין:
      כנסי אנימה היו קיימים בפני עצמם ולא בתור נספחים של אחרים הרבה לפני אמא"י.
      כנסים לא קיימים בזכות אמא"י, והם היו ועדיין קיימים גם בלי אמא"י.

      מחק
    2. שמעתי שמועות על אנשים כאלו.. אבל אף פעם לא פגשתי אחד.
      אני מתרשם. P:
      *אני חושב שהם העבירו בצורה ממש טובה את התחושה של התסכול, החזרתיות, השיעמום האינסופי, והייאוש שכל דמות שפויה הייתה מרגישה במצב כזה - אבל בדיוק בגלל זה זו הייתה חוויה נוראית בשבילי.
      מצד שני, עם הטעם שלי באנימה, אני באמת לא יכול לומר כלום לאף אחד...;)

      לגופו של עניין: לא התכוונו לומר שאמא"י אחראים לכל כנס שאי פעם היה. אני מסכים שהניסוח היה קצת לא נכון. מן הסתם היו כנסים שאמא"י לא ארגנו. אני אדבר עם יסה, ואם אין לו בעיה אתקן את הביטוי הזה.
      יחד עם זאת, וכבר אמרתי שאני לא אחד האנשים הכי מעורים בקהילה, אז תקני אותי אם אני טועה. אבל קשה לומר לדעתי שהיו כנסים "הרבה לפני אמא"י." עד כמה שאני זוכר היה כנס אחד שארגנה מישהי פרטית בגני התערוכה - שלא ממש אפשר לקרוא לו כנס, היה את המפגש של שלושת הפורומים הגדולים בזמנו, ואז היה את הכנס הראשון של אמא"י.
      נכון שהיו כנסים אחרים גם במהלך השנים האחרונות. ואני ממש לא מנסה לומר שאמא"י מושלמים או משהו. אבל לדעתי לפחות, נכון להיום אין להם מתחרה שעושה בכל שנה כנס רציני, עם תכנים ומקום מסודר, וברמת הפרסום והמודעות שיש לכנסים של אמא"י. אני חושב שמגיע להם קרדיט על זה.
      אבל זו לא הייתה הנקודה החשובה בעיני - מה שרציתי לומר זה, ואני חושב שבעצם שנינו רצינו לומר זה, שבמקום לבוא בטענות לאנשים שעובדים קשה ובהתנדבות על כל הטעויות שהם עושים - עדיף שנעשה יותר כדי לעזור להם לעשות את זה יותר טוב.

      מחק
    3. המישהי הפרטית שארגנה כנס בגני התערוכה, בסביבות 2003-2004, ארגנה לפחות שני כנסים שם למיטב זכרוני, אבל אני לא זוכרת כל כך טוב כי לא יצא לי להגיע לאף אחד מהכנסים שלה.
      אנימהוליק אירגנו לפחות שלושה כנסים; כנס תרנגולות במוזיאון הפרדסנות (אם ככה קראו לזה) ברחובות, כנס מלחמה ב2005 (שוב, אם אני לא טועה) בגני התערוכה, שהגיעו אליו מעט מאוד אנשים בגלל המלחמה, כנס עזריאלי ועוד כנס (או שניים?) בסמולרש באוניברסיטת תל אביב.
      היה גם את אנימהפיסט בחיפה (או עכו?) נדמה לי שב2006. אחד המארגנים שלו הוא זה שכתב את תגובות "לקוחות" בפייסבוק של אמא"י, כך שהוא כן עשה כדי לקדם את הקהילה.
      יש לי תחושה שהיו עוד כמה שאני שוכחת.

      לגבי המצב כיום, לתחושתי העובדה שאין אף כנס מתחרה ברמה רצינית היא -בגלל- הקיום של אמא"י. מעין מונופול שכזה, אם תרצה, וחבל, כי זה לא היה החזון שלהם.

      מחק
    4. אולי את צודקת, ברוב הקשור לכנסים קודמים אני מסתמך על מה שסיפרו לי אנשים שדיברתי איתם (כמו שאמרתי, לא ממש הכרתי את הקהילה בהתחלה שלה). אבל עד כמה שאני זוכר (ומחיפוש קצר באינטרנט) אנימה פיסט וגם אה-קון בסמולרש (משם יש לי את התמונות המביכות בניסיון הקוספליי P: ) היו ב- 2007. אבל זאת לא הנקודה, בכל מקרה, הכנסים האלו לא היו בהיקף ועם כמות התוכן שיש בכנסים היום.

      בנוגע לזה שהגיב על "לקוחות," אני בטוח שהוא - כמו הרבה אחרים אגב, הגיב כי באמת אכפת לו, ולא מתוך כוונה רעה או משהו. אבל זה לא משנה את הנקודה - והיא שאני חושב שצריך לנסות ולחשוב איך לעזור לכנסים להצליח ולא איך לבוא בטענות לארגון. אני מאמין שאף אחד בקהילה, כולל אותו אחד, לא היה מעורב בארגון כנס בקנה מידה כזה גדול. אז זה לא הוגן לבוא בטענות כלפי מי שעושה את זה. וזה גם לא פרודקטיבי. אני חושב שהוא היה יכול לעשות הרבה יותר טוב, אם הוא היה מתנדב לתרום מהניסיון והידע שלו לכנס הבא - במקום לחפש אשמים.

      ולגבי מונופול. מצד אחד אני מבין מה את אומרת. אבל אני חושב שאנחנו נמצאים בנקודת זמן שבה הקהילות הקטנות מתפרקות - כמו שקורה לפורומים (כולל זה של תפוז, לצערי) ומתחלפות בקשרים יותר אישיים. בנוסף יש לך המון אנשים ש"התבגרו" מאנימה וזה כבר לא באמת מעניין אותם כמו הקשרים שלהם עם חברים שלהם בקהילה. לכן יש לי הרגשה שאם לא היה אמא"י - הקהילה לא הייתה מרימה כנסים כאלו משמעותיים עם כל כך הרבה תוכן. אבל הכל היפותטי, אז אני לא יכול לומר כלום בוודאות.

      בסופו של דבר המטרה היא להנות מחברתם של אנשים ומהתחביב שכולנו אוהבים, ללמוד דברים חדשים, להחליף חוויות, לעשות כיף. אם יקומו עוד קבוצות שיעשו כנסים איכותיים - אני אשמח על הגיוון. אם לא, אני רק יכול לנסות לתרום קצת יותר כדי שהכנסים הקיימים יהיו יותר כיפיים.

      מחק
    5. בלי קשר לנושא המדובר, לכנסים או לאמא"י...
      אם כל הקשרים בין האנשים שצופים באנימה הם רק קשרים אישיים וכבר אף אחד לא מדבר בפורומים, ואולי בקושי מישהו כותב איזה פוסט בבלוג פה ושם, מה היא הקהילה הזאת בעצם? אין פה שום אלמנט קהילתי.
      תהייה שעלתה בשיחה עם חבר - למה שאני (אנחנו) אתרום ל"קהילה" ואתנדב עבור ה"קהילה", כשאין לי מושג מי זאת הקהילה הזאת בכלל ואני לא רואה אותה בשום מקום?

      [אני אישית יותר מחוברת ל"קהילה" האנונימית ב4צ'אן \א\, כי הם אשכרה אנשים שיוצא לי לדבר איתם על אנימה, בשונה מ"קהילת האנימה" בארץ. וזה עוד בא ממישהי שהיתה יחסית מעורבת].

      מחק
    6. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

      מחק
    7. שאלה טובה.
      אני אישית הכרתי באמת את "הקהילה" בעיקר בשנתיים האחרונות בעקבות העבודה שלי והלימודים שלי. אבל הנקודה שאת מעלה היא מעניינת. את חושבת שאם הקשרים הם דרך הפייסבוק, ולא דרך הפורום אז זה הופך את החובבים בארץ לפחות קהילתיים?
      אני תמיד חשבתי על הקהילה כקהילה מדומינת (כלומר, "אנחנו קהילה, כי אנחנו חושבים שאנחנו קהילה. כי אם נפגוש פתאום בן אדם שלא הכרנו שאוהב מנגה או אנימה וכו', אנחנו נרגיש מיד קצת יותר קרובים אליו. או כי אנחנו מדברים במושגים שהם שאנחנו מכירים ואחרים לא, וכי אנחנו יודעים שאי שם בארץ יש אנשים שגם אוהבים את התחום").

      לגבי השאלה למה לתרום, זו נראית לי בעיקר שאלה של מה עושה לך טוב. אף אחד לא צריך להתדב עבור הקהילה כי הוא מרגיש חייב. אני מאוד מתעניין ביפן, ובתרבות הפופולרית שלה וגם נחמד לי לפגוש אנשים אחרים שמתעניינים בזה, ולעורר עניין באחרים. לכן התנדבתי כמה פעמים להרצות על זה, ולכן פתחנו את הבלוג הזה. אני מרגיש שחשוב לי לדאוג שיהיה לי נחמד ומעניין בכנסים, אז אני מתכוון להתנדב יותר גם שם. לא בשביל "הקהילה" כמושג ארטילאי, אלא בשבילי ובשביל האנשים שאני פוגש.
      אם את לא מרגישה שזה לא משהו שחשוב לך, או שזה לא עושה לך טוב. את לא צריכה לעשות את זה, אם או בלי קהילה.

      לגבי פור צ'אן. אם להודות על האמת. היו לי כמה תקופות שביליתי שם, וגם עכשיו אני מוצא את עצמי משוטט לשם. אבל בכל פעם אני מגיע איכשהו ל /b/, ומחליט לעזוב לפני שאאבד אמון באנושות סופית. P:
      מצד שני, אני אוהב יותר לדבר עם ישראלים - גם כי בכל זאת אנחנו חולקים עולם תרבותי שהוא קצת שונה מזה של מקומות אחרים - ומפרשים אנימה אחרת, אבל בעיקר כי ישראלים הם יותר דעתניים ווכחניים וציניים - וזה עושה אותם פרטנרים יותר מעניינים לדיון, לדעתי. :)

      מחק
    8. "אבל בעיקר כי ישראלים הם יותר דעתניים ווכחניים וציניים"
      בהשוואה ל4צ'אן? חחח

      אני חושבת שהקשרים בפייסבוק הם פחות קהילתיים כי אני לא רואה שם מקום נטרלי שאליו כולם מתנקזים ומדברים. הצטרפתי לא מזמן ל"הקבוצה לדיון על אנימה ומנגה", אבל די מת שם ויש שם יחסית מעט אנשים.
      אם רוב השיחות על אנימה מתקיימות על גבי סטטוסים של אנשים, אז זה במישור החברי ולא הקהילתי. אני לא חברה בפייסבוק של עשרות ילדים בני 13, אז מבחינתי הם לא קיימים, ואני לא רואה שום מקום אחר בו אשכרה מדברים על אנימה, אז גם ה"קהילה" לא קיימת, מבחינתי. זה בלתי נראה, בשונה מפורומים ובלוגים שאתה יכול לגלל ולהצטרף אליהם בלי להיות חבר של מי מהמשתתפים.
      אם אתה מכיר שם קבוצות שבהן אנשים מדברים, אני אשמח לשמוע.

      מחק
    9. החוויה שלי אישית מ-4chan היא שהם בעיקר מרושעים סרקסטיים וקטנוניים. לא בדיוק חכמים ודעתניים - וגם לא ציניים, אמריקאיים נותים לקנות אידאולוגיות מנופחות מאוד בקלות. אבל אולי זה כי הייתי יותר מדי ב- b.

      תקשיבי, ממה שהבנתי מאנשים שדיברתי איתם. גם בפורומים בסופו של דבר נוצר מצב שרוב האנשים הכירו זה את זה, והקשר היה על בסיס מאוד חברתי. בחלק מהם גם היו מאוד לא נחמדים בתקופות מסוימות לאנשים חדשים שניסו להשתלב בדיון.

      אבל יש משהו במה שאת אומרת. גם אני חבר בקבוצה הזאת, וגם אני קצת התאכזבתי מכך שיש שם כל כך מעט דיונים. אולי זה באמת הלקח שאני צריך להפיק לעצמי - לסנות ללחוץ על החברים שלי יותר להצטרף ולהשתתף בקבוצה הזאת. אם ידברו בה הרבה, זה יימשוך עוד אנשים להשתתף.

      מחק
  2. זה לא כל אנשי הקהילה ובכללי ישראלים זה עם מגעיל אין לנו מה לעשות עם זה אבל אני רוצה להגיד שוב זה לא כולם ושאני עובר ארץ אחרי הצבא על בטוח!

    השבמחק
    תשובות
    1. אין לי ספק שזו לא כל הקהילה. אבל זה היה לדעתי הלך הרוח. "היה ממש כיף, אבל אמא"י אתם לא בסדר כי XYZ !!"
      אני חושב שאם אתה נתקל במשהו שאתה לא מסכים איתו בקהילה שלך אתה צריך לשנות אותו, לא לתקוף או להתחמק ממנו. ככה זה בעיני לפחות - בין אם אתה מדבר על הקהילה של האנימה או על האוכלוסיה בישראל. בכל מקום יהיו צרות - אנחנו פשוט צריכים לבחור אם לשבת ולהתלונן או לשנות את המצב.

      ויסה-קון מוסיף: אנחנו מודעים לכך שזה לא כל הקהילה. אנחנו מתייחסים לחלק מהאנשים שהגיבו בצורה לא נעימה. אנחנו רוצים לדבר איתם ולתת את הדעה שלנו.
      אני לא בטוח שישראלים הם עם מגעיל, יש סוג התנהגות ישראלי אבל זה לא כל הישראלים כמו שזה לא כל חברי הקהילה. יהיה חבל אם תעבור מהארץ למקום אחר כי זו הארץ שלנו, בכל זאת. אבל זו בחירה שלך.

      מחק
  3. אני חושב שקצת לקחתם את זה רחוק מידי... ניהלתי קהילת אנימה 3 שנים, זה נותן לי יותר מקום מכל גולש אחר בשביל להתלונן על הזנחת קהילות האנימה בארץ? היו ילדים קטנים שאיימו בתביעה או תלונה במשטרה, היה גם איזה טרול באירוע הפייסבוק שקילל כל דבר שזז, אז מה? זה לא מייצג את הקהילה, ואני חושב שכולם מבינים זאת.

    אך עם זאת, אם חבר שלך היה מזמין אותך למסיבת גג בתל אביב, היית מגיע במיוחד עם אוטו מהצפון, מוצא חנייה במרחק 10 בלוקים (במקרה הטוב), ומגיע רק כדי לגלות שנגמר המקום בגג, אתה לא תתרגז? אתה לא תגיד לו למחרת שאתה מאוכזב ממנו?

    אני בתור חבר בארגון שאפילו מתנדב מידי פעם די נעלבתי. ואף אחד לא טרח להגיד סליחה, כל מה ששמעתי עד עכשיו היו תירוצים. בסדר, הייתם אומרים "טעות שלנו, לא ציפינו לזה, סליחה", הייתי אומר סבבה, סלחתי, אבל כבר עברו כמה ימים מאז, וזה עדיין לא קרה :(

    נ.ב
    גם אני אהבתי את האנדלס אייט :\

    השבמחק
    תשובות
    1. וואו, שני האנשים היחידים בעולם שאהבו את האנדלס אייט בבלוג שלנו. מי היה מאמין?
      לא, סתם. P:

      כמו שאמרתי ל-parmesan, אני חושב שהם העבירו את המסר ממש טוב, אני פשוט לא התחברתי לזה (וכנראה שלא רק אני, ראית את הוידאו שהיוצר של הסדרה מתנצל בפני המעריצים?).
      אבל אני האחרון שיבקר אחרים על הטעם שלהם, זו סתם הייתה בדיחה. אני מקווה שזה לא נשמע אחרת. ;)

      יכול להיות שאתה צודק ובאמת מדובר בקבוצה של ילדים רעשניים וטרולים. אבל התחושה הכללית שלי הייתה שיש פה איזה עליהום על אמא"י שקצת יצא מגבולות הטעם הטוב. כאילו לכולם יש ביקורת על הארגון.

      עכשיו סבבה, קרה פה משהו שלא צריך לקרות. צריך להפיק לקחים צריך ללמוד ולחשוב איך לשפר. אבל גם צריך לזכור במה אנחנו עוסקים. בסך הכל יש פה כמה חבר'ה, שיש להם חיים חוץ מאשר לדאוג שכולנו נוכל להגיע לכנסים ולהינות, שעובדים מאוד קשה בלי לקבל תמורה למען הקהילה. נכון, הם עושים טעויות, אבל מי לא?

      באייקון האחרון הייתה ישיבה פתוחה לכל חברי אמא"י - אני לא יודע אם היית בה. היו שם בערך עשרים אנשים. איבגני דיבר ספציפית על הנושא של המיקום של הכנס. הוא הסביר שבמצב הנוכחי אין מקום יותר גדול שמתאים לצרכים של הכנס וגם עומד בתקציב של הארגון. הוא שאל אם למישהו יש הצעות לאפשרויות אחרות, ואפילו ביקש שינסו לחשוב על זה ויעדכנו אותו.
      אני בספק אם רוב האנשים שהתלוננו היו באותו זמן, או ניסו לחשוב על אפשרויות אחרות. אז לבוא ולהאשים את האנשים שכן מנסים לארגן את הדבר הזה - זה נראה לי לא הוגן. בסך הכל הם לא חייבים לנו כלום.

      אז בנוגע לאלגוריה שהבאת - אם חבר היה מארגן בעצמו בכל שנה מסיבה לכל קבוצת החברים שלי, הוא היה פונה אל כולנו ומציע לנו לעזור, אבל לא היינו עוזרים יותר מדי. אז לא, לא הייתי בא אליו אחר כך בטענות אם משהו לא היה עובד. וגם אם היו לי לאחר מכן הצעות לשיפור, הייתי אומר לו אותם אחרי שהייתי אומר לו תודה על העבודה הקשה שאתה עושה בשבילנו. אני חושב שגם אתה, בתור מישהו שניהל קהילת אנימה, אתה אמור להבין איך זה מרגיש לעבוד מאוד קשה בשביל משהו, ושבאים אליך בטענות אחר כך.

      ולבסוף, אמאי פרסמו עוד ביום הכנס הודעה שהם יזכו את מי שרכש כרטיס ולא נכנס, ויפרסמו הודעה רשמית היום. ווהיום הם אכן פרסמו הודעה שכוללת את התנצלות: "אנחנו רוצים להתנצל בפני כל מי שהגיע לאזור מתחם ההיכל ולא התאפשר להם לקנות כרטיס ובפני מי שרכש כרטיס מראש דרך האינטרנט לא הצליח לממש אותו ביום הכנס."
      כמו כן הם לקחו אחריות, הבטיחו להפיק לקחים ואף ביקשו הערות בונות.

      בסך הכל, בתור ארגון של מתנדבים, אני חושב שהם התנהלו בצורה הרבה יותר ראויה להערכה מאשר כל ארגון מסחרי שיצא לי להתקל בו - ואלו באמת חייבים לנו משהו.

      יסה מוסיף: אנחנו מודעים לכך שזה לא כל הקהילה, אבל מי שמתלונן עושה רעש ואנחנו אומרים שיש דרכים אחרות לפתור את זה. אמרתי בעצמי שהתרגזתי אבל בעיקר על עצמי.
      אני לא אגיד לחבר שהתאכזבתי ממנו, בעיקר כי אני לא אומר את זה לחברים שלי. ובעיקר אם הוא הודיע מראש שהגג שלו קטן מדי ושאל אם יש פתרונות אחרים.
      הייתה התנצלות, גם אם אתה לא רואה אותה ככזאת.
      זה נכון ולא נכון שהם לא ציפו לזה, מכיוון שממה שהבנתי זה לא היה צפוי. וגם מכיוון שהם הודיעו שיולה להיות בעיה של מקום וביקשו עזרה לגבי זה בישיבת החברים. כך שזה לא שזה היה צפוי והם לא חשבו על זה, אלא שאנשים לא התעניינו מספיק.

      מחק
    2. יסה, גג קטן זה מעבר ללא חברי מבחינת החברים שהוא הזמין, הוא יצר מטרד לכל הדיירים בבניין עם כל המוזרים השיכורים שיושבים להם בחדר המדרגות.

      מוגי - חברות נמדדת גם בכמה אתה מסוגל להגיד לאדם כלשהו שהוא טועה, ולא רק לסבן אותו בכמה המסיבה שלו היתה נפלאה. אם אתה לא מסוגל להגיד לחבר טוב בפרצוף שהוא פגע בך, כניראה אתה מפחד שהוא לא יקבל את זה בהבנה, וכניראה שאם הוא לא מסוגל לקבל את זה בהבנה, כניראה שהוא לא חבר. ואם אתה לא מסוגל להגיד לו שהוא פוגע בחבריו, באנשים סביבו ובעצמו, כניראה שאתה גם לא ממש רואה בו חבר.

      תחשוב על המצב הבא: שני ילדים הולכים מכות בגלל דחיפות בתור, מישהו אחר שלידם נופל, אנשים לא שמים לב שיש מישהו על הרצפה והוא נרמס. זה נשמע הכי מונפץ שקיים, אבל ברצינות מה היה קורה אם דבר כזה היה קורה? מי לדעתך יתן את הדין? המתנדב הפשוט שהפעיל את הדוכן של ההרשמה? מנהל הכנס? איש הועד שאישר את קיום האירוע? בעל המקום? מישהו היה נותן את הדין. גם אם זה היה בגלל תפקיד שהוא ביצע בהתנדבות. עדיין היה לו תיק פלילי.

      עזוב את זה, היה אמור לרדת גשם ביום ראשון, מה היה קורה אם מישהו שהחליט להעביר את הזמן עד שיפתחו את הקופות בחוץ והיה מחליק ופותח את הראש?

      אגב, ההתנצלות היתה יום אחרי הכנס. ואז הגיעה הודעה מעצבנת יותר שמאשימה את בעלי המקום. זה פשוט לא היתה התנצלות, אלא לענות לכל הבעיות שעם ישראל העלאה ולהצדיק את מה שהם עשו, זה מבחינתי לא התנצלות אלא מגננה מטופשת שלא מובילה לכלום.

      ובקשר למה לא הייתי בישיבה הפתוחה? לא יודע, כשאנשים קוטלים את צורת ההתבטאות שלי בבלוג, אני לעולם לא אשאל אותם "למה לא כתבתם את הפוסט הזה בעצמכם", זו סך הכל מראה שלאדם אכפת (או שהוא טרול...), אני חושב שזה רק יכול להיות לטובה.

      מחק
    3. החוק מגדיר אחריות פלילית למי שמארגן אירוע כמו זה, גם בהתנדבות מכיוון שהוא רוצה להבטיח שהם יעשו את מירב המאמצים כדי לוודא שלא יקרו מקרים כמו שציינת. יחד עם זאת, תמיד מתקיים מבחן האדם הסביר - יכול להיות שבמצבים כאלו בית המשפט היה מאשים את היכל התרבות, או את העיריה שהשטח שייך לה. או שהוא היה קובע שלא היה ניתן לצפות שכמות כזאת של אנשים תבוא וזו לא אשמת אף אחד. אני אישית לא יודע לקבוע, ולשמחתי אני לא צריך.

      אבל ברמה המוסרית, ולא החוקית היבשה, זה היה במידה לא קטנה אשמת הילדים שדחפו אותו והאנשים שרמסו אותו. גם אם היו צריכים למצוא מקום יותר גדול, וגם אם היו צריכים לסדר את התור אחרת - אם אנשים התנהגו כמו חיות. יש להם אחריות במצב ולא משנה כמה הם היו עצבניים. אי אפשר להסיר מהם אחריות.

      אני לא אומר שלא היו טעויות. ואני לא אומר שאין מה לשפר, כמובן. מה שאני כן אומר, זה שזה מאוד קל לבוא בדיעבד ולהגיד: "לא הייתם בסדר!" אבל לא שמעתי אף אחד שנתן פתרון יותר טוב לפני האירוע - ובינתיים גם לא אחריו. יש לך רעיונות לשיפור? בוא ותגיד להם. תהיה חבר טוב. אבל גם קח אחריות ותציע לעזור כדי לקדם את הרעיונות האלו.

      אבל בו זמנית, לא יזיק גם להעריך את מה שהם עשו, כי הם עבדו מאוד קשה על הכנס הזה, הם פעלו באופן סביר ביחס למה שהיה ידוע לפני הכנס, וניסו לנהל את המשבר באופן הכי טוב שהם יכלו. נראה לי שיותר חשוב לאנשים שאמאי יבקשו סליחה מאשר אשכרה לנסות לשפר את המצב. ויכוח על הסמנטיקה של ההתנצלות נראה לי הרבה פחות משמעותי מאשר ניסיון לתכנן (ולעזור ב-) פתרונות קונקרטיים. בעיני אנחנו במסע כומתה ואנחנו עסוקים בלצעוק על החבר'ה שסוחבים את האלונקה שהם מעכבים את כולם במקום לתת להם דחיפה ולעזור להם.

      אתה יודע, סיפרו לי פעם על סופר מפורסם שאמר שבכל פעם שהוא חותם על ספרים באים אליו המון אנשים עם רעיונות טובים לספרים שהוא יכול לכתוב. אז הוא אומר להם "מגניב, שבו ותכתבו אותם." והם אומרים לו שאין להם כוח/כישרון/יכולת לעשות את זה, אבל זה יהיה ממש מגניב אם הוא יכתוב ספר כזה, ואז ייתן להם קרדיט על הרעיון. להעלות רעיונות זה קל - החלק הקשה הוא להוציא אותם אל הפועל (ואגב כך לגלות אם הם באמת ישימים). לומר דברים כמו: "תעשו את זה במרכז וואהל (שלא מכיל את המקומות שיש בהיכל התרבות) או במרכז הירידים (שעולה יותר מהתקציב האפשרי, עוד לפני שמחשבים את העלות של בניית הביתנים עצמם) נשמע ממש טוב למי שאומר אותם. אבל אם יינסה לעשות אותם הוא יגלה שהם לא אפשריים. או שאולי כן, ואז כולנו נרוויח.

      מחק
    4. מבחינת המוסריות אי אפשר להאשים ילדים. לא רק מבחינה חוקית. כי הם עושים דברים שהם חושבים שהם נכונים, וזה לא תמיד מתיישר עם המציאות או הנורמות המקובלות. אי אפשר לסמוך עליהם בגלל שהם חובבי אנימה שהם יהיו בסדר ולא ידחפו. צריך אדם מבוגר ואחראי שיכוון אותם למקום הנכון וימנע דחיפות. גם אם זה אומר לשים במקום מאבטח.

      בכל אופן, אתה לוקח את זה יותר מידי אישי. אתה לא צריך להגן על אמא"י, הם יכולים להגן על עצמם. והם עושים עבודה הרבה יותר טובה כשהם מגיבים לטענות של גולשים מאשר אנשים רנדומאלים שאין להם שום דבר עם הארגון, זה סתם מעליב את האנשים שהתייבשו בחוץ, וגורם לאנשים עוד יותר להתעצבן על אמא"י.

      וכן, הסליחה הזו חשובה. שמישהו מתחיל להצטדק לך, זה אומר שהוא לא מעוניין לבדוק וללמוד את הנושא לעומק. ואני מעוניין להגיע לכאמ"י השנה, ואני ממש אתבעס להוציא כ-100 שקל על נסיעות ובסוף לחזור הביתה שוב בידיים ריקות.

      והויכוח הזה ריק מתוכן. אם מישהו לא מוכן לקבל ביקורת, שלא יתנדב. ואם אמא"י לא חושבים שהם מסוגלים להרים כנס בצורה הנוכחית. שלא יעשו זאת. הם פוגעים בעצמם, הם פוגעים במבקרים, והורסים את כל מה שהם בנו בשנים האחרונות. ככה אי אפשר לקדם את תחום האנימה והמנגה בישראל.

      מחק
    5. אני נורא אהבתי את העובדה שקיואני נתנו לצוותים השונים שלהם לעבוד כל אחד על פרק אחר של אנדלס אייט. תרגיל יפהפה בבימוי, לכן זה לא הרגיש לי כאילו אני צופה שוב ושוב באותו דבר, למרות שזה שוב ושוב אותו דבר וכבר מדקלמים את זה בעל פה.
      אחד הפרקים האהובים עלי מהם הוא זה עם העננים.

      מחק
    6. עמרי - בעיני אף ויכוח הוא לא ריק מתוכן - גם אם הוא לא מסתיים בהסכמה. כל זמן שיש החלפת דעות.

      טוב, תראה, קודם כל זו שאלה של על איזה גיל אנחנו מדברים. ממה שאני ראיתי בכנס, רוב המבקרים היו בין הגילאים 14-25, אני חושב שאפשר לצפות מאלו להפגין טיפה אדיבות כלפי אנשים אחרים. הקבוצה הזאת כוללת, ממה שאני מבין, גם את אלו שדחפו, כי אם אלו היו ילדים בני שמונה הם לא היו באמת מפריעים לאף אחד.

      אבל גם אם לא - אני לא זוכר תקדים למה שהיה בכנס הזה. ממה שהבנתי הגידול בכמות האנשים היה מטורף, הם התהגו בחוסר סבלנות אחד כלפי השני וכלפי המתנדבים, הנהלת האולם לא עמדה בהסכם שלה. היה בלאגן מטורף ואף אחד לא שמע שום דבר, אבל כולם הסתמכו על שמועות מפה לאוזן - מאבטח אחד לא היה יכול לעזור במצב כזה.

      בקיצור, לדעתי אמא"י פעלו באופן הגיוני בהתאם למה שהם ידעו לפני הכנס. יכול מאוד להיות שהיו להם טעויות ואני מקווה מאוד שהם יבינו איך להשתפר. אבל זה הגיוני. אחרי האירוע הם הסבירו מה קרה, הם ביקשו ביקורת בונה, וכתבו שהם מתנצלים ומבטיחים לתקן את זה בעתיד. בעיני זו הייתה תגובה הולמת. אתה צודק, אני לא צריך להגן עליהם - הם ילדים גדולים.

      אבל אבל כמו שיש אנשים שרוצים להביע את הביקורת שלהם על אמא"י - אני מרגיש צורך להביע ביקורת על הגישה הזאת של אותם אנשים. קודם כל אני לא מסכים איתך על הטענות האחרות. אם מישהו לא רוצה לקבל ביקורת שלא ייתדב? האם זו המהות של ההתדבות? אם כך בשביל מה להתנדב? בעיני זה לא הוגן לתקוף אנשים שעושים משהו בשביל מישהו, כל זמן שאותו אחד לא עוזר באותה המידה. לדעתי התגמול על התנדבות לא צריך להיות ביקורת, להיפך - אם מישהו לא תורח לעזור בהכנה או בתכנון הכנס - אז שלא יבקר. זה לא שהאנשים האלו מרוויחים כסף מזה ואז הם חייבים לנו משהו.

      כמו שאני רואה את זה, האפשרויות שלנו הם כאלו. אנחנו יכולים להמשיך לתת ביקורת בונה (במקרה הטוב) או סתם לתקוף את הארגון (במקרה הפחות טוב) - ואז זה סביר להניח שהוא ייקיים עוד כמה כנסים ויישתפר מעט אם בכלל או לחלופין אמאי יגיעו למסכנה שהם לא יכולים לעשות כנסים יותר טובים ויסגרו את הבאסטה כמו שאתה מציע. - אני לא הייתי רוצה לראות את זה קורה.
      אופציה ב' - היא לנסות לעשות יותר כדי שבפעם הבאה יהיה כנס יותר מוצלח, ובכלל שהפעיליות יהיו יותר מהנות. בין אם זה בלחשוב על רעיונות לשיפור (ולעזור לקדם אותם, לא לחכות שמישהו אחר יעשה את זה), בין אם זה לבחור את האנשים שלדעתך מתאימים לועד או אף להתנדב אליו בעצמך, ובין אם זה להתנדב לתפקידים שונים (כמו למשל להיות אחד המבוגרים האחראיים שמרגעים את הקהל ומעבירים הודעות חשובות). - זה יכול לשפר את המצב הרבה יותר.

      אם אמירות כאלו פוגעות באמאי חבל לי. אבל כמו שאמרת, הם לא צריכים אותי כדי להיות הדובר שלהם. אני פה כדי להביע את דעתי - ואני מקווה - להניע אנשים לשפר את המצב במקום רק לבקר אחרים.

      מחק
    7. פרמזן - זו נקודה מעניינת. האמת היא שלא ידעתי את זה.

      אולי זה גם היה כי כל שבוע חיכיתי לפרק שבו הם יצאו מהסיפור הזה. ולא ידעתי מתי זה ייגמר, אז זה הרגיש כמו נצח.

      האמת היא שאני כבר לא ממש זוכר את הפרקים מאוד בפירוט. מה היה מיוחד בפרק עם העננים?

      מחק
    8. בעיקר הרבה שוטים של שמיים ועננים.
      אאל"ט זה הפרק שבו מראים אותם צופים בסרט, מה שלא קרה בפרקים האחרים, ויש שם קטע קצת סוראליסטי.
      תמונה ממנו: http://i.imgur.com/sRSAGjH.jpg

      מחק
    9. קאמי סאמה! P:

      טוב, האנימציה של קיוטו אנימיישן היא מדהימה, עם זה אני לא יכול להתווכח, ואני לא זוכר מאוד בבירור את הפרק (או אף אחד מהם לצורך העניין) אבל קשה לי להאמין שתמונות של עננים היו מחזיקות אותי מלהשתעמם ולקפוץ לפרק הבא אלמלא הייתה לי את הנטייה הקומפולסיבית לראות כל פרק עד הסוף בעיקר אם זו אנימה שאני ממש אוהב..

      מחק
  4. תראה, 3 שנים התנדבות בצה"ל פלוס 5 שנים התנדבות בנוער העובד. ואם זה לא מספיק, אני עכשיו מתנדב באיזה פרוייקט צדדי של אמא"י. זה כואב לי לשמוע אנשים אומרים "זה סך הכל התנדבות". התנדבות זה לקחת על עצמך תפקיד כלשהו ולעשות אותו עד הסוף. ואם עשית את התפקיד הזה לא בצורה המספקת, לקחת על זה אחראיות. אני בעיקר מצביע על אנשים עם תפקידים יותר חשובים "מסדרן", לכן אני לא מוכן שמישהו יגיד לי "זו סך הכל התנדבות". אני מאמין שגם המארגנים מרגישים רע, אז נצלו את הבמה ותגידו משהו!

    והדיון הזה ריק מתוכן כי אתה לא מספיק אובייקטיבי ואתה ניגש תמיד לתירוץ של "למה אתה לא עשית כלום?" אז סתם שתידע, בכנס הקודם מאוד עצבן אותי עניין החותמות בגלל שאחד השומרים העיר לי שהחותמת על היד שלי מטושטשת והסתכל עלי כמו על פושע. ומה פשעתי? שיש לי ידיים מזיעות יותר מלבן אדם רגיל? אז סבבה, הראתי לו כרטיסים, וכתבתי על זה בבלוג ותהיתי למה אין צמידי נייר. ודרך אגב, כנראה שמישהו ראה את זה (אנשים באמת קוראים את הבלוג שלי מסתבר) והכנס לפי מה ששמעתי היו צמידי נייר. אז כנראה שאני לא הבן אדם הנכון להטיח בו "אז למה לא השתתפת ב...". חלק מהקיטורים הללו כנראה יביא לשיפור, וההתנצלות הזו, כנראה מה שתציל את השם של הארגון...

    השבמחק
    תשובות
    1. אף אחד מאיתנו לא אובייקטיבי, כי לשנינו אכפת מהנושא, ולשנינו יש דעות מוקדמות. וזה בסדר. זה לא אומר שאני לא מקשיב ומכבד את מה שאתה אומר ולהיפך.

      עכשיו יכול להיות שלא הבהרתי את עצמי כמו שצריך, אז אני אחדד את זה. יש לי כמה טיעונים:
      1) טענה אחת, כמו שאמרת, היא שאני חושב שזה לא הוגן לבוא בטענות למארגנים על כך שהם עשו טעיות בארגון כנס בקנה מידה גדול אם מי שמבקר את המארגנים לא היה יכול לעשות את זה יותר טוב. בראיה לאחור כולנו חכמים גדולים, אבל אם אנחנו היינו במקומם, אנחנו היינו מנחשים שהולכים לבוא כל כך הרבה אנשים? שהיכל התרבות פתאום יחליט שלא בא לו להכניס גם את המכסה המותרת? - אפשר לומר שאתה צריך לקחת מרחב ביטחון, אבל הדברים האלו כרוחים בעלויות כספיות. ואתה תמיד צריך לשאול את עצמך עד כמה מרחב ביטחון סביר לקחת. עכשיו גם אני הייתי אחראי על פרויקט או שניים לגבי תרבות יפן בכלל ותרבות פופולרית בפרט (עם כי לא במסגרות של אמא"י), אבל בחיים לא הייתי אחראי על אירוע של אלפי אנשים, כך שאני לא חושב שזה מקנה לי זכות לחשוב שאני יודע יותר טוב.
      2) אם אנחנו בכל זאת בוחרים לבקר את המארגנים על הפעולות שלהם. עולה השאלה האם הם היו יכולים, והאם היה סביר לפעול בצורה אחרת לאור מה שהם ידעו באותו הזמן. אני אישית חושב שהם פעלו באופן סביר עם המידע שהיה להם ובמצב הנתון. ולא רק זה, אלא שהם ביקשו מאנשים להציע להם רעיונות מראש. ואם כל אותם אנשים, ואני לא מדבר עליך כרגע, שעכשיו אומרים "היה צריך לעשות ככה," או "היה צריך לעשות ככה" היו מביאים את הרעיונות שלהם עוד קודם - אולי המצב היה נמנע וכולנו היינו מרווחים. אגב הרבה מהרעיונות האלו כבר הועלו בישיבה ההיא והוסבר למה הם לא יישימים.
      3) אני ממש לא חושב שיש כזה דבר "בסך הכל התנדבות," אני חושב שהתדבות היא דבר חשוב ומשמעותי. ואני חושב שלמישהו שמחליט להתנדב יש את המחויבות לעשות את התפקיד שלו על הצד הטוב ביותר. אני חושב שרוב האנשים עצלנים, אדישים, או פסימיים מידי כדי להתנדב, ולכן אני מאוד מעריך אנשים שמתנדבים. אבל כמו שהמתנדבים עושים את מה שהם עושים כי הם רוצים לעשות טוב לאחרים, אני מצפה גם מאחרים להתחשב במתנדבים. זה שאדם לא בוחר להתנדב, לא מזכה אותו מהחובה הבסיסית של כל בן אדם להיות אדיב, או לפחות לא פוגעני כלפי אחרים. יש לך ביקורת כלפי מישהו (מתנדב או לא) יש דרך להעביר את זה. מנומסת ולא תוקפנית.
      4) אפילו אם אתה לא מסכים עם כל מה שאמרתי עד עכשיו. אני מאמין שאתה יכול להשפיע באופן הרבה יותר משמעותי אם אתה מתנדב לעזור, מאשר אם אתה רק מציע לאחרים מה לעשות. אני מאוד בעד כתיבה אקטיבית ואני עוסק בזה לא מעט בתחומים אחרים. אבל אפשר לעשות הרבה יותר עם משלבים את זה גם עם פעילות בשטח (כמו אותו פרויקט שאתה מתאר).
      רוב האנשים שקיטרו בפייסבוק לא עושים לא את זה ולא את זה, בניגוד אליך. הם פשוט נכנסים לדף של אמא"י, זורקים הערות כמו "היה חרא של כנס, אבל היה כיף לראות אנשים, פעם הבאה תעשו את זה כמו שצריך." וממשיכים בחייהם.
      5) יבגני כתב בהודעה מה קרה, לפחות מנקודת המבט שלו. אתה יכול לקבל את זה או לא. הוא כתב שהם מתנצלים על מה שקרה, והם יפיקו לקחים. הוא ביקש לקבל הערות ורעיונות. אני באמת לא מבין איזו הודעה היית מצפה לראות שם?
      את השם של הארגון אף אחד לא יציל, כי לא משנה מה אמא"י היו אומרים, תמיד הם היו יוצאים דפוקים מהסיפור הזה. מי שהחליט שהם אשמים כבר גזר את גזר דינם, וגם אם הם היו נופלים על הברכיים ומתחננים לסליחה זה לא היה עוזר. אבל האם כל מי שהתלונן באמת לא יבוא לכנס הבא? אני לא נביא, נחיה ונראה.

      אגב, לגבי הצמידים. א' אני הייתי מתנדב בשנה שעברה, והרבה ילדים הצמידו ידיים כדי להעתיק את החותמות וזה יצר בעיה. לכן הוחלט לבקש גם את כרטיס הנייר, אבל אני מניח שאתה כבר יודע את זה. ב' לא יודע אם יצא לך להיתקל בזה כבר, אבל יש עכשיו המון ביקורת גם על הצמידים - שזה רק בא להראות לך שאף פעם אי אפשר לרצות את כולם.

      מחק
    2. בקיצור, אני חושב שזה טוב וחשוב להביא רעיונות. אבל יש צורה סבירה לעשות את זה.

      מחק