Koe no Katachi - 聲の形 - צורתו של הקול

*הערה: כל התרגומים שיופיעו כאן הם חלק מפרויקט שאני (מוגיטבה) עובד עליו לתרגום המנגה מיפנית לעברית. יסה-קון לא מעורב בכך (ולא משנה כמה ניסיתי להכריח אותו). לכן טענות מענות והערות בנושא, ניתן להפנות רק אלי. (;^_^).

מוגיטבה: אזהרה, בשביל המנגה שנסקור הפעם, הכינו ממחטות. הרבה ממחטות.

יסה-קון: יש כמה דברים שרציתי להגיד אבל, בוא לא נלך לשם...

מוגי: התכוונתי בשביל הדמעות! או שאולי בעצם עדיף שק אגרוף בשביל העצבים... לא יודע. בכל מקרה, היו מוכנים להתרגש.

יסה-קון: אני אני מוצא את זה מאוד מעניין שאתה מודיע על זה שזה בשביל הדמעות... מה זה אמור להיות אם לא?

אממ... לנקות שאריות של תה מהשולחן, למחוק דברים מהלוח המחיק.. יש הרבה דברים.. על מה אתה מדבר? <פרצוף תמים>

אתה זה שהעלת את זה קודם.. אבל בוא נתחיל לסקור או שלעולם לא נתקדם.

כן... ובכן, המנגה שנסקור הפעם נקראת "koe no katachi” או לפי התרגום הצנוע של עבדכם הנאמן: "צורתו של הקול." עם כי באנגלית היא תורגמה מסיבה לא ברורה ל – a silent voice.

לא שרוב הציבור שלנו מעוניין בעבדים. או לפחות לא נראה לי.. אבל אם כן, א' - אני לא בטוח שאתה נאמן. ב' – אם כבר אז כבר אתה עבד סוג ב'. עזוב ב'... ת'!

בכל מקרה... המנגה שהתחילה בתור one shot, עוררה סערה קטנה, כך הבנתי. אף על פי שאוימה יושיטוקי זכתה בפרס המנגה הטובה ביותר ליוצרים מתחילים, מגזינים רבים סרבו לפרסם אותה. העלילה שעוסקת בנושא הרגיש של ילדה חירשת שסובלת מהצקות אכזריות מצד ילדי הכיתה שלה, נגעה בעצב רגיש בחברה היפנית ההומוגנית, והרתיעה אותם. כאשר היא בכל זאת יצאה בסופו של דבר אל האור, בפיקוחו של ארגון החירשים היפני היא זכתה להצלחה מסחררת. ואף הייתה כל כך פופולרית שהפכו אותה לסדרה.

על הסדרה:

אחד הדברים המעניינים במנגה, בעיני לפחות, הוא שהעלילה מוצגת דווקא מנקודת מבטו של הילד שמציק. אישידה שויה, ה"גיבור" של הסיפור, הוא ילד בכיתה ו' (במנגה המקורית לפחות), אהוד בכיתה ושובב מעט.

יום אחד מגיעה לכיתה שלו ילדה חדשה, נישימיה שוקו. שוקו היא ילדה חירשת שאינה מדברת כמעט, ומתקשרת עם סביבתה באמצעות מחברת שהיא מחזיקה איתה תמיד.

בהתחלה שוקו מתקבלת על ידי הכיתה בסבר פנים יפות, לפי מיטב הנימוסים היפניים. אבל ברגע שהנכות שלה מתחילה להבדיל אותה מאחרים הכיתה פונה במהירות נגדה. לא עוזרת האישיות שלה,

היא כזאת חמודה! <נמס>

… כן, אבל זה לא עוזר לה להתמודד עם ההצקות. לצערנו, גם המבוגרים לא מספקים תמיכה.

ילדי הכיתה פונים במהירות נגדה, ומתחילים להציק לה יותר ויותר. הם אף פונים כנגד הילדה היחידה שמנסה לעזור לה. ההצקות הללו הופכות במהירות להתעללות של ממש, ששויה עומד בראשה. המורים מעלימים עין מכך, שוקו עצמה מסתירה את ההתעללות. והדברים הולכים ומתדרדרים. עד שהם מובילים לשיא דרמטי בסופו של ה one shot המקורי. עם מוסר השכל חד משהו..

עם הפיכת המנגה לסדרה, המנגקה הוסיפה פרולוג קצר לאירועים שמופיעים בכרך המקורי, ולאחר מכן המשיכה את הסיפור כמה שנים אחר כך, כאשר כל המעורבים כבר בשנתם האחרונה בתיכון.

יש הבדל משמעותי בין ה- one shot לסדרה, מבחינת מה שהם מנסים להעביר, כביקורת, כקו מחשבה. אפילו כהצגת הדמויות. בנוסף, בסדרה שיש לה זמן ומקום להכניס את זה נותנים יותר נופח לשאר חברי הכיתה, שלא היה קיים (כנראה מחוסר מקום, ומכך שזה היה מאבד מהחדות של המסר המקורי).

הסדרה בהחלט מרחיבה את הסיפור, ונותנת לו טוויסט אחר. בעוד שהכרך המקורי היה בעל מסר חד ואף מזעזע, הסדרה עצמה מציגה סיפור יותר עגול שבו הדמויות מתגלות כיותר מורכבות.

אותם היחסים בין הדמויות שמתהווים במהלך הכרך המקורי מופיעים בהרחבה של הסדרה ומובילים להמשך בזמן שדמויות מתבגרות.

ונוספות כמובן גם כמה דמויות חדשות.

בסדרה שויה, אשר הבין את טעותו יוצא לחפש את שוקו על מנת לנסות לכפר על מעשיו ביסודי. הייתם יכולים לצפות שהמפגש שלהם יהיה מרגש ושהיא תסלח לו מיד, אבל בניגוד לדימוי התמים והסובלני שאולי הייתם יכולים לצרף לשוקו, היא מקבלת אותו בתחילה דווקא בחשדנות. היא אינה מוכנה לספק לו הזדמנות להתנצל ולנקות את מצפונו. אבל אחרי שהם נפגשים ומדברים התכניות של שניהם משתנות.

תוך כדי הקשר החדש שלהם הם נפגשים מחדש עם חלק מבני הכיתה הישנה שלהם. בנוסף לקבוצה מסוימת של חברים חדשים. לדעתי זה די מעניין לראות את התגובות השונות של אלו שהיו בכיתה ואלו שלא היו בכיתה לפי הדרך שבה הם מתמודדים עם המצב.

בין הדמויות האלו אפשר למצוא את הילד השמנמן והקטן שמעריץ את שויה וחולם חלומות גדולים, 

את נציגת הכיתה חביבת המורים (שנראית מושלמת על פני השטח, אבל תלמדו עוד להכיר צדדים אחרים בה):

הבחורה הפופולרית האגוצנטרית, 

האחות הקטנה שתופסת את המקום של האחות הגדולה בניסיון להגן על אחותה

 האם שנראית קרה אבל מוכנה להגן בחירוף נפש על בנותיה,

האם החד הורית שמנסה להתמודד כמיטב יכולתה עם גידול ילדיה

 והקוץ בתחת שתמיד עושה את הדבר הנכון (לכאורה...):

אני לא מסכים איתך לגבי האחרון. למרות שיש בו משהו קטן שבאמת מעצבן אבל... בוא נעזוב את זה.

הסיפור שלהם נע בין עלילה תיכונית גנרית מהסוג שאתם נתקלים בו לעיתים קורבות במנגה על תלמידי תיכון, מלבד מקומה של הילדה החירשת בתוכו, לבין עיסוק בנושאים רגישים של אפליה, התעמרות של תלמידים בחבריהם, חרמות וההתמודדות של הורים עם ילדים בעלי נכות.

בעוד שבכרך המקורי יש מסר מאוד ברור וביקורת חברתית, בסדרה פחות ברור המסר. ועם זאת עדיין יש הרבה כוח כי מדברים על מגוון של נושאים שהם בעייתיים בחברה, שבדרך כלל מנגות לא עוסקות בהם. למרות שהרבה פעמים כשמדברים על כך שמנגה יכולה לפנות לקהל בוגר, מתייחסים לסקס או לאלימות, אני חושב שדווקא זוהי המשמעות האמיתית של המונח. כי במקרים שבהם יש אלימות וסקס זה בסך הכל שימוש באלמנטים ספרותיים, אבל פה ממש מתעסקים בבעיות אמתיות, ובאיך מגיבים אליהם.

בנוסף, למרות שכן מציגים את הדמויות, לא עושים אותן בצורה מאוד סטריאוטיפית. אלא יחסית אמינה. אם כי לא יצא לי להכיר אנשים עם בעיות כאלו בדיוק, אני בהחלט יכול לתאר לעצמי אנשים כאלו. בעוד שבכרך המקורי אתה מרגיש חזק מאוד את הזעזוע החברתי, את הביקורת והכעס, את ההתקוממות כנגד קבוצה של אנשים. סוג של "כולם" או "החברה" – בסדרה עצמה אתה גם מרגיש את הרגשות האלו אבל בדרך כלל זה ביחס לאנשים בודדים, שאותם אתה לומד להכיר טוב יותר, ולעיתים אף להזדהות איתם.

זה מוביל אותנו למה שהוא בעיני הנקודה החזקה ביותר בסדרה. הדמויות הן יותר מורכבות ומציאותיות מאשר ברוב הסדרות שיצא לי להתקל בהן. כל אחת מהדמויות פה, ללא יוצא מן הכלל היא רחוקה מלהיות מושלמת, או סתם גילום של סטריאוטיפ כלשהו. כל הדמויות עושות החלטות מטופשות, פוגעות באחרים, ומתנהגות בסך הכל כמו שבני אדם מתנהגים. מה שאומר שאפילו את הדמויות שמעוררות הכי הרבה כעס וטינה מהקוראים אפשר במידה מסוימת להבין. ואפילו על נישימיה, חמודה ככל שתהיה, אפשר לפעמים לכעוס.

באשר לסגנון הציור של הסדרה, פה.. הייתי אומר שיש מקום לשיפור. הדמויות מצוירות באופן קצת ייחודי, ולא בהיכרך במובן הטוב. הבעות הפנים שלהן לפעמים יותר ריאליסטיות מבמקומות אחרים, אבל לעיתים קרובות לא ממש ברור מה הן בעצם מכוונות להביע.

אני לא בטוח שאני מסכים לגמרי. אני מסכים שהסגנון ציור ייחודי יחסית, ולמרות שזה מנגה לפעמים אכן היא מעוררת בך הרגשה ריאליסטית. לדעתי זה דבר טוב. בקשר לשאר, זה נוטה יותר לכיוון של מנגה נורמלית, מיינסטרים. אם הוא היה עושה את הכל בצורה מציאותית, יכול להיות שהיו סוקלים אותו באבנים כי הוא שונה. לא?

כאמור אנחנו לא מסכימים בנושא הזה. מבחינת העלילה עצמה, הייתי אומר שבסדרה יש שילוב נחמד של קומדיה עדינה מדי פעם, הרבה דרמה (טיפה מלודרמה), ובעיקר הרבה מורכבות אנושית. יש בסיפור רמיזה קלה לרומנטיקה, אבל הרבה פחות מאשר בכותרים אחרים, ובמידה מעודנת מה שהופך אותו לשונה מכל סיפורי ה”מתי כבר הבחור יהיה עם הבחורה?” (או הבחור עם הבחור, או הבחורה עם הבחורה...)

או הבחור עם החתול..

… כן...

אתה זה שהראה לי את המם הזה, אני חף מפשע! לא ידעתי שדבר כזה קיים עד שלימדת אותי את זוועות האינטרנט.

כן, בטח.

בקיצור, זוהי בעיני אחת הסדרות היותר טובות שיצא לי לקרוא לאחרונה. אני עוקב אחריה מאז שהתפרסם הכרך הראשון, ובינתיים לא התאכזבתי. הסדרה כל כך טובה, שאפילו יסה-קון אהב אותה למרות שאין בה חייזרים, ערפדים, מכשפים ומשחקי מחשב!

שכחת לציין מכות, אבל... <נאמר בסרקזם>

מה שאני כן מסכים איתך, בכל מקרה, שלא כמו הסדרה הזאת ichigo 100%...

<מגלגל עניים>

...אכן מאוד נהניתי מהסדרה הזאת. אני מסכים איתך שבדרך כלל אני צריך משהו שהוא לכיוון של רעיון חדש, של פעילות או משהו שייתפוס אותי יותר לעומק, אבל למרות שאני בדרך כלל נגד סלייס אוף לייף על סוגיהם חסרי המשמעות..

זה לא סלייס אוף לייף!!

אז איך היית מגדיר את זה?

עלילות ריאליסטיות, שעוסקות בחיים הרגילים...

כן. בטח יש לזה איזה מונח. בכל מקרה, במקרה הזה הדמויות הריאליסטיות האלה כן תופסות אותי. כן גורמות לי להרגיש. בעוד שדמויות אחרות בסדרות שעוסקות בחיים יומיומיים, אפילו אם הן ריאליסטיות, לא בהכרח נוגעות בי, כבן אדם. לא מוציאות את הרגשות שלי. לא מעוררות בי כעס, רחמים, תסכול, התרגשות ועוד...

אני אישית מאמין שהסדרה הזאת טובה, לא רק כביקורת חברתית, אלא כסיפור שאתה יכול להתחבר אליו.

לסיכום:

למה לקרוא?

כי מדובר בסיפור נוגע ללב שעוסק בנושא שבדרך כלל לא נוגעים בו במנגה ובאנימה, ואף מציג ביקורת חברתית נוקבת. ועיסוק בדמויות בצורה שלא מחמיאה להן תמיד, אך בהחלט הופכת אותן לאמיתיות ואנושיות הרבה יותר.

כי זה מדבר על נושא שקיים באמת, אפילו בארץ שלנו (לא בדיוק באותו אופן אבל בצורה דומה). אפילו שעוסקים כאן בחירשות, אפשר להסתכל על כך ביחס לכל נכות ואף לכל מקרה שבו יש מישהו יוצא דופן. לפחות בהקשר של הכרך הראשון. בשאר הסדרה אתה בהחלט יכול להרגיש מהדמויות רגשות חזקים. לא הייתי אומר שבכל המקרים אתה מזדהה איתם אבל אתה בהחלט שם אליהם לב.

למה לא לקרוא?

זו בהחלט לא מנגה לאלו מכם שאוהבים קריאה קלילה ומהירה עם הרבה פאן סרוויס ובדיחות מטופשות. גם אקשן לא תמצאו כאן, ולא יותר מדי רומנטיקה. בעיני כל אלו לא מפחיתים מאיכותו של הסיפור, ולהיפך. אבל זה עניין של טעם.

אני מסכים בכלליות עם מוגי. חוץ מזה, אני חושב שחלק מהקוראים עשויים לראות השתקפות של דברים שהם לא אוהבים בעצמם בדמויות שם. למרות שאני די בספק שהרבה מאלו שקוראים מנגה היו בריונים בבית ספר, אבל לך תדע.

כן, כי כולם יודעים שהילדים המגניבים כולם הולכים לראות בליץ' בזמן שהחנונים האלו משחקים כדורגל... P:

למה לשים לב?

לדעתי אחד הדברים שצריך לשים אליהם לב זה ההבדל בין הכרך הראשון (ה- one shot) ובין אותם האירועים כשהם מופיעים בסדרה עצמה. בנוסף, למרות שהסדרה היא סדרת מנגה עם ציור שכביכול אמור לגרום לזה להרגיש לא אמיתי, אתה בכל זאת מרגיש תחושה של מציאות.

ש- 4chan הצליחו להתעלל גם בסדרה הזאת, ה*)^&^& האלו... התמונות שהופיעו ב-/b/ אחרי יציאת הסדרה היו כאלו.... ארגג!! תתרחקו מנישימיה-צ'אן שלי!!

<אהמ..> ...חוץ מזה, שווה לשים לב לדרך שבה הדמויות מתפתחות לאורך הסדרה. כאשר קוראים את המנגה בפעם הראשונה, אפשר בקלות לא לשים לב למאפיינים של הדמויות כאשר הן מוצגות ביסודי. אבל הרבה מהתכונות שלהן מתפתחות ומקבלות משמעויות נוספות במהלך הסדרה. שווה לעקוב.

ציון בסולם מוגיטבה:

★★★★★★★★★☆

ציון בסולם יסה-קון:

★★★★★★★★☆☆

מילון מונחים (לא מדויק, לא שלם, לא רציני. בשביל זה יש ויקיפדיה!)

one shot -  מכירים את סדרות המנגה האלו שנמשכות נצח (בליץ', וואן פיס ושות')? אז זה ההיפך. מנגה שמתפרסמת בפעם אחת , ולא בסדרה של פרסומים נפרדים לאורך תקופת זמן כלשהי. לפעמים מדובר בכמה עמודים בודדים, ולפעמים כמה עשרות עמודים - אבל הרעיון דומה: סיפור קצר שעומד בפני עצמו (ובתקווה) משאיר לכם טעם לעוד. לצערנו, לעיתים קרובות היצירות לא עומדות ברעיון הזה והתוצאה היא סיפור שמרגיש כמו נצח, שאינו ממש ברור ומשאיר לכם הרגשה שבזבזתם שעה מחייכם.

slice of life - בניגוד לטענות של מוגי בפוסט. ויקיפדיה טוענת שזה אכן מתייחס לכל יצירה שעוסקת בחיים האמיתיים. ושוב מוגי מוכיח את חוסר בקיאותו במושגים מעולם האנימה והמנגה (בניגוד להיכרות חשודה לכל המושגים הנוגעים להנטאי).

פורום /b/ של 4chan - אם אתם לא מכירים את הפורום הזה - יותר טוב. אל תתקרבו לנושא הזה יותר. זהו המקום שאליו אושר, סובלנות, חמלה, תקווה וכל שאר הדברים הטובים והאופטימיים בעולם הולכים כדי למות. 

בפעם הבאה נסקור את הסרט רדליין.

בדרך ננסה לדחוף איזה פוסט על הנושא הרבעוני, ולספר לכם על שני הטיולים שלנו ביפן. אבל בזמן שהפוסט הזה מפורסם, יסה-צ'אן כבר נמצא בארה"ב ולכן הנושא הזה יצטרך לחכות לשובו.