The Record of a Fallen Vampire - ヴァンパイア十字界

הפעם נדבר על מנגה שנוצרה בידי גבר ואישה.

**צחוק מרושע** אתה לא הולך לרדת מזה הא?

לא. נשים כותבות יותר טוב.

ועם זאת גבר כתב את זה.

ועכשיו אתם יודעים מה הולכת להיות הביקורת שלי להיום. אז זהו. לילה טוב. :)

בהתחשב בזה שאתה חשבת בהתחלה שזו אישה..

טוב, בוא לא נרד לפרטים קטנים... במקום זה בוא נרד על המנגה. והפעם: הנושא הכל כך לא שחוק, לעוס, מעוך דרוס, עשוי ומעצבן – ערפדים. אבל הי! לפחות הם לא מנצנצים!

אז מישהו מנסה לעשות ערפד שהוא לא כל כך לפי הסטנדרט וכולם יורדים עליו. ואחר כך אתה טוען שהנושא לעוס, דרוס מאוס והכל. מה שכן, אני חייב להודות לגבי הערפדים הנוצצים... טוב בוא לא ניכנס לזה. זו ביקורת אחרת לגמרי.

כן.. בבקשה בוא לא ניכנס לזה. בקיצור המנגה הזו עוסקת בערפד חתיך (הנה הרעיונות המקוריים והחדשים שלך, יסה-קון).

כן, ברוב המקרים הגיבורים הם או מדהימים או רגילים להחריד כדי שנוכל להזדהות איתם. זה לא קשור לערפדים.

בקיצור, גיבורנו הוא אקברה שטראוס (לא, לא זה עם הגלידה), ערפד סופר חתיך, סופר חזק, סופר מוצלח עם נשים, סופר קוץ בתחת פולני ומיוסר. כן, כן, באופן מוצהר, חלק ניכר מכוחו של שטראוס נובע מהעובדה שהוא סבל הרבה יותר מכל דמות אחרת.

לא בדיוק אבל.. אני מניח שאני לא יכול לשכנע מישהו כמוך שרודה בעם הפולני.

הו כן? קבל את העמוד הזה:

זה לא חלק מהכוח שלו. זה חלק מהסיבה שלו לפעול. אבל ניכנס לזה בעתיד... או שאולי לא?

שיהיה. שטראוס נודד בעולם בתקווה לשחרר מכלאה את אישתו - שנכלאה לפני אלפי שנים לאחר שכמעט והשמידה את העולם.  אך בו בזמן הוא נרדף על ידי "הברבור השחור.”

(אין שום קשר לאגם הברבורים).

תודה שהבהרת את הנקודה הזאת.

בהחלט "שטראוס" !!

הברבור השחור היא בעצם קללה שרודפת אישה אחת בכל פעם. הקללה נותנת לאישה שסובלת ממנה את הכוחות הרוחניים ואת הזכרונות של כל הנשים שקדמו לה. ומחייבת אותה להרוג את שטראוס או למות בעצמה. וכך, בכל פעם מחדש שטראוס נאלץ להילחם עד המוות בנשים צעירות שנדבקו בקללת הברבור השחור. בדרך כלל (כאמור הוא כבר חי כמה אלפי שנים) זה המוות שלהן. 

 

במקביל לברבור השחור, רודף את שטראוס צוות של חצי ערפדים (דמפירים). מצד שני גם שטראוס עצמו גם לא לבד. יש לו... ובכן ילדת לולי:

קוראים לה לאטיסיה (או משהו כזה, אני לא באמת יודע איך לעברת את השם), והיא כבר בת 68 במהלך רוב המנגה, אבל היא נראית כמו חלומו הרטוב של כל לוליקון.

טוב, לשם שינוי כשיפיצו את המנגה הזאת מחוץ ליפן ויכתבו שכל הדמויות הן בנות 18 ומעלה. זה יהיה אשרה נכון. רגע, בת כמה הברבור השחור הנוכחית?

17.

אוקי. אז לא.

אז העלילה מתחילה בסיפור של שטראוס והמלחמה שלו בדמפירים ובברבור השחור. אבל בשלב כלשהו היא מקבלת טוויסט לא צפוי. ואם לומר את האמת די הזוי...

++אזהרת ספוילרים - על מנת לקרוא סמנו את הטקסט, אך הקריאה על אחריותכם++

כאשר נכנסים לתמונה חייזרים.

כן כן. חיזרים. אם אתם מהמשועממים האלו שאשכרה טורחים לקרוא את הדברים שכותב הסופר בטקסט החופשי בגיליונות (כמו עבדכם הנאמן), אז אתם כנראה יודעים מה הוא אכל לארוחת בוקר בכל שבוע במהלך כתיבת המנגה, מה דעתו על חתולים, וכן.. אתם גם יודעים שבמקרה הזה המנגקה ראה סרט הזוי על חייזרים וערפדים וקיבל השראה – בוא נערבב אותם בסיפור.

התוצאה... אממ.. לפחות הם לא מנצנצים.

אני חושב שהתוצאה יצאה בסדר.

I rest my case.

יש לנו עוד מה לספר על העלילה?

לא בלי לספיילר עוד יותר.

אוקי, אז נדבר על כל השאר. נתחיל בדמיות. בסך הכל, אני חושב שהדמויות עשויות בצורה לא רעה. הן לא יותר מדי סטריאוטיפיות, יש בהן מידה מסוימת של עומק, לפחות בראשיות יותר, וההתנהגות שלהן לרוב ריאליסטית. ההצגה של היחסים בין הדמויות היא די אמינה. יחסית למנגה שהסיפור שלה נכתב על ידי גבר.

הממ.. בוא נראה.. סקסיסט? זה המונח המתאים? כנראה.

אתה רוצה להוסיף לגבי עלילה, או שפשוט נעצור בזה שאתה מודה שאני צודק.

א' לא זכור לי שאי פעם הודאתי שאתה צודק. ואפילו אם יש ראיות כתובות לזה, אני מכחיש. ובקשר לעובדה שהדמויות די אמינות ודי טובות, למה שאני לא... אהממ.. אני לא אסתור אותך.

אבל אתה לא אומר שאני צודק חס וחלילה.

לא.

טוב.. בקשר לציור יש לי קצת יותר ביקורת.

ופה נגיד שהציור נעשה על ידי אישה.

ובכן, מי סקסיסט עכשיו?

לא, אני לא סקסיסט. אבל אם כבר אתה מנסה לקשור בין המגדר של היוצר והאיכות תעשה את זה עד הסוף.

כככןןן.. נשים זועמות שמעוניינות לעשות לינצ' ביאסה קון בעקבות ההערות השוביניסטיות המחרידות שלו מוזמנות לפנות למערכת כדי לקבל את הכתובת המדויקת.

אתה מניח שיש לנו מספיק קוראים, כך שתהיה ביניהם אישה אחת. ועוד אחת שאשכרה אכפת לה מספיק. תמשיך ככה.. חזק ואמץ .

אפשר לקוות. בקיצור, הציור של הדמויות עצמן הוא לא רע בסך הכל. הרקע הוא בסדר. אבל מה שבאמת מפריע לי, הוא סצנות הקרב. או שאולי אני צריך לומר הסצנות שבהן אמור להיות קרב. מה שבתאכלס מופיע בהן זה בעיקר הרבה פיצוצים, הרבה פלאשים והרבה דיאלוגים פולניים. אבל מעט מאוד דברים ברורים.

הייתי אומר שבתור מישהו שלא קורא מספיק מנגות שיש בהם קרבות אתה לא מוסמך לדבר בנושא. אבל למי יש הסמכה לדבר בנושא? וב'.. אני לא אומר שאתה צודק.

אתה פשוט לא אומר את ההפך?

… יש ז'אנר שלם שבו הקרבות מלאים בפיצוצים וכאלה. ואחר שבו יש הסברים או אין. זה תלוי באיזו מנגה ובמה היא מתרכזת. המנגה הזאת, למרות שיש בה קרבות. מתרכזת בסיפור.

ואנחנו כבר נגיע לדבר על הסיפור. אבל אני רק אוסיף שמילא אם הקרבות היו לא מפורטים. אבל הייתי שמח להבין לפחות מה לעזאזל קורה בהם. ומי מנצח.

אם היית קורא מספיק מנגות קרבות מהסוג הזה. שיש בהן הרבה פיצוצים, תזוזות לא אנושיות וכאלה. יש סיכוי שהיית מבין יותר טוב.

ואני שמח שאני לא. לגבי העלילה: חלק ניכר מהטוויסטים במנגה היו די צפויים. אבל אני חייב להודות שהיו שם כמה פעמים שבהם תפסתי את הראש וחשבתי לעצמי "מה??” ובחלק מהן זה אפילו היה לטובה. היחסים בין הדמויות וההיסטוריה שלהן מתבהרים לאט לאורך המנגה, ולא מגלים את כל הפרטים עד שמגיעים קרוב לסוף. מה שמשאיר את הקורא מרותק ועירני לאורך המנגה.

יחד עם זאת, הרגשתי שהיה במנגה קצת ניסיון מוגזם לסחוט ממנה מלודרמה מעבר למה שבאמת היה שם.

על טעם ועל ריח...

לסיכום:

למה לקרוא?

כי סיימתם לקרוא את איצ'יגו, חייכם נראים חסרי משמעות עכשיו ולכן אתם מוכנים לעשות כל דבר. חוץ מזה, כי זו מנגה מעניינת, שמחזיקה את הקוראים סקרנים לכל אורכה, יש בה דמויות טובות, וסיפור נחמד.

כי סיימתם לקרוא איצ'יגו ואתם רוצים משהו שיש לו טעם טוב. הסיפור טוב, הדמויות טובות.

אתם פולנים ואתם מקווים שזה ייתן לכם כוחות על.

אני ניסיתי להחזיק את עצמי מלהגיב לאיצ'יגו בחלק שלך …>.<

זו סדרה יחסית מעניינת, שמשאירה אותך מרותק ובחלק מהמקרים מנחש מה יקרה הלאה.

למה לא לקרוא?

אין סיבה.

הי! אני מתחיל!!

בקיצ..

אני יודע.

אהממ.. בקיצור,

:)

אם אתם בקטע של קרבות, זה לא יביא את הבשורה. הקרבות לא מפורטים, ולרוב לא ממש ברורים. זה מרגיש כאילו המנגקה או התעצלו או לא ידעו מספיק כדי להסביר מה הולך שם, והם פשוט אומרים לך: עזוב, אנחנו נגיד לך בסוף מי ניצח. חוץ מזה הסיפור קצת תמוהה, ולעיתים גולש למלודרמה לא מוצדקת.

אני לא אומר שאתה צודק.

למרות שיש סצנות קרב יותר טובות. אכן יש סאב-ז'אנר שבו יש פיצוצים, אפקטים מיוחדים וכאלה. אני חושב שברוב המקרים במנגה הזאת הקרבות מובנים. אבל אולי זה נובע באמת מניסיון רב יותר שיש לי. לכן אם אין לכם ניסיון...

או במילים אחרות, אם יש לכם חיים...

אתה לא צריך לספר להם את זה. אם הם קוראים אותנו, כנראה שאין להם. בוא לא נומר מה זה אומר עלינו.

למרות שאני לא אוהב להגיד דברים רעים על מנגה שאני המלצתי עליה. יש בה סוג של גיבור שאני יחסית לא אוהב (זה שהוא מוצלח בהכל), אבל נקל על זה קצת בגלל שהוא סבל מספיק בשביל זה.

למה לשים לב?

לרמזים שמפוזרים בעלילה על ההיסטוריה של הדמויות. אין כמו להגיע לקטע שבו מגלים את הסיפור כשאתה יכול לומר לעצמך: “ידעתי!”

לזנב של לטיסיה. עד עכשיו לא הצלחתי להבין אם הוא מחובר לתיק שלה או אליה...

שימו לב טוב לעלילה כדי שתוכלו לנסות לנחש מה קרה. ואז כשהדברים מתבהרים תבינו מה הולך שם.

ציון בסולם יסה-קון

★★★★★★★☆☆☆

ציון בסולם מוגיטבה

★★★★★★★☆☆☆

בפעם הבאה, המנגה האחרונה בטרילוגיית ה- “אני אראה לך את שלי ואתה תראה לי את שלך,” שלנו: Hifumi

מילון מונחים (לא מדויק, לא שלם, לא רציני – בשביל זה יש ויקיפדיה!)

לולי/לוליקון – כאשר הסופר הרוסי-אמריקאי נבוקוב כתב את הספר המפורסם ביותר שלו, שהוגדר על ידי רבים כאחת מיצירות המופת הגדולות של המאה העשרים. וכאשר הוא תיאר בו את סיפור האובססיה החולנית של גבר מבוגר לילדה בת 12 שהוא מדביק לה את הכינוי "לוליטה," ספק אם הוא תיאר לעצמו כיצד יתגלגל הביטוי שנים אחר כך. אך הוא אכן התגלגל ומשמש לתיאור של דמויות מצוירות בסביבות אותו הגיל שאמורות להיות חמודות ומושכות ואת אותם המעריצים שאשכרה מתלהבים מהן. אנחנו בטוחים שהוא יושב עכשיו בגן עדן ומתמוגג מאושר לעצם המחשבה.

פולנים – אנחנו לא באמת צריכים להסביר לכם מה זה נכון? או שאתם מכירים מישהו פולני והחוויה הותירה אותכם מצולקים לכל החיים, או שאת בעצמכם פולניים וזה בסדר, אנחנו לר צריכים להגדיר אותכם. אתם תשבו לבד בחושך...

הכתובת של יסה-קון – תימסר על פי בקשה בתגובות.

ichigo 100% - いちご 100％－100% תותים

מוגיטבה: קודם כל אנחנו חייבים לכם התנצלות...

לפני כמה חודשים הבטחנו לכם ביקורת מיוחדת על שלוש מנגות שונות. וגם התכוונו לזה. אבל אז החיים קרו... ובמקרה שלי הלימודים האקדמיים.. ובמקרה של יסה קון השאיפה המתמדת להימנע מכל מנגה שאני ממליץ לו עליה.

אבל הנה, קצת באיחור אנחנו מביאים לכם את הפוסט הראשון בסדרה המשולשת של:

"אתגר המנגה" <הכניסו מוזיקה דרמטית כאן>

הרעיון הוא פשוט, לאור הטעם השונה שלנו בז'אנרים, כל אחד מאיתנו, אני ויסה קון בחר מנגה אחת שהיא מהאהובות בעיניו ביותר על מנת שהאחר יקרא ויוכל לתת ביקורת. אלא שבעקבות אילוצי גודל (או סתם כדי לגרום לי לקרוא יותר) יסה קון נאלץ להתפשר ולבחור סתם מנגה שטובה בעיניו – אז כעונש הוא הביא לי שתיים.

יסה-קון: בוא נעמיד דברים על דיוקם. מוגי-קון מנסה כבר שנים לגרום לי לקרוא את המנגה שלו. אבל הפעם הוא פשוט מצא דרך זדונית לגרום לי לעשות את זה בעקיפין.

בקשר למנגות שאני בחרתי, מכיוון שאני לא ניסיתי במשך שנים לכפות את רצוני

מוגי: את רצונך, מה?

יסה: … תשמח על זה שאני אומר רצון ולא משהו אחר. בקיצור, בגלל שאני לא ניסיתי להכריח אותו לקרוא את...

מוגי: המנגה הכי נפלאה שאי פעם יוצרה ביפן!

יסה: … כן... טוב. בקיצור הייתי צריך לבחור מהר מנגה שתעמוד בכל הסטנדרטים שהצבנו והראשונה שחשבתי עליה הייתה זאת שנבקר בפוסט הבא. אבל אז שמתי לב שהוא קצר מדי והוספתי את המנגה השנייה.

טוב, זה לא בלוג התירוצים של מוגי ויסה, ולכן נעבור לביקורת הראשונה:

いちご100％　(ichigo 100% )

המנגה, שפירוש שמה המילולי הוא "100 אחוז תות" מספרת את סיפורו של מאנקה ג'ונפיי:

תלמיד בשנתו האחרונה בחטיבה שחולם להיות במאי סרטים. כרגיל, מאנקה הוא הדמות של התלמיד הממוצע בלי שום תכונה מיוחדת, שאתם אמורים להזדהות אתו. יום אחד כשמאנקה עולה לגג בית הספר שלו נופלת עליו משמיים ילדה יפיפייה ומסתורית בתחתוני תותים.

מאנקה כל כך מתרשם מהסצנה (כן בטח, רק מהסצנה) של הילדה מול השקיעה שהוא מחליט שהוא פשוט חייב לצלם אותה יום אחד לסרט. אלא שלפני שהוא מספיק לדבר עם אותה ילדה מסתורית, היא בורחת מהמקום. כל מה שנשאר מאחור היא מחברת מתמטיקה ובה סיפור מלא דמיון.

הוא הולך לחפש את בעלת המחברת, אך במקום למצוא את היפיפייה הנופלת הוא מגלה שהמחברת שייכת לטוג'ו איה, התלמידה החכמה ביותר בבית הספר, ילדה ממושקפת ובישנית:

מאנקה מחזיר לאיה את המחברת, ומחמיא לה על הסיפור שכתבה והשניים מתיידדים. לכן לא מפתיע שכאשר הוא נגרר בעל כורחו להציע חברות למלכת בית הספר הוא פונה אל איה בבקשה לעצה. איה הנבוכה, כבדיחה, מציעה לו להציע חברות תוך כדי ביצוע תרגילי כושר. אבל מאנקה ידידנו לוקח את העצה קצת יותר מדי ברצינות.

להפתעתו, ולהפתעת כולם – הוידוי מצליח. אלא שלאחר שהוא מתחיל לצאת עם מושא החלומות של כל השכבה, מאנקה מתחיל לחשוד שיש לו רגשות דווקא לאיה ולה אליו. ככל שהסיפור מתקדם, נחשפות דמויות נוספות, רובן נשים שמשום מה מתאהבות במאנקה, ובהן קיטאוג'י האתלטית והנועזת:

יואי, חברת הילדות:

שיש לה את הנטייה לאבד בגדים מתוך שינה:

המורה שהחינוך אצלה במקום הראשון:

ועוד דמויות נוספות. מה שהופך את המנגה להארם מוכר וטוב: בחור אחד חסר תועלת ומלא בנות שמאוהבות בו בלי סיבה אמיתית. אלא שהסיפור הוא הרבה יותר מורכב מסתם קומדיית אצ'י נוספת עם הרבה פנטי שוטס...

למרות שיש בו באמת הרבה פנטי שוטס:

כן.. יש שם גם הרבה הומור סלפסטיק על אופס תפסתי את החזה שלך שוב...

או לא בדיוק תפסתי, ולא בדיוק חזה:

אוקי... יש לך עוד משהו להוסיף לגבי העלילה?

יש משהו נוסף בעלילה?

אני שמח שאתה מעלה את זה. התשובה היא "כן" מוחץ. למרות שהמנגקה, קוואשיטה מיזוקי , משלמת מס שפתיים (או תחתונים) לא קטן לקהל הגברי שהיא יודעת שיש לה, היא לא מוותרת גם על עלילה בסיפור הזה. במהלך הסיפור הדמויות מתבגרות, מחליפות בתי ספר, מקימות מועדונים מכירות אנשים ומגשימות חלומות. הסיפור שמתחיל מקונספט די פשוט: “מי היא הבחורה המסתורית עם תחתוני התותים, ומתי מאנקה יהיה איתה?” הופך לאורך הגיליונות לסיפור על התבגרות, על מציאת ה"אני" והמטרה שלי בעולם, על חברות ועל התמודדות עם בחירות קשות.  

הוא מציג דמויות מורכבות שלרוב לא אומרות מה שהן מרגישות אלא בין השורות, ומתנהגות בצורה מאוד אנושית. עם כי לצידן יש דמויות מאוד שבלוניות שמשמשות בעיקר לאפקט הקומי. וכמובן שמעל לכל, יש שם את דמות הבחורה החמודה האולטמטיבית, הwaifu שכל אוטאקו היה רוצה, הדמות הכי מתוקה בתולדות המנגה שפשוט אי אפשר שלא להתאהב בה... נישינו צ'אן.. <מזיל ריר>

רואה, עברת לביקורת, ועזבת את העלילה. זה מראה שאין יותר עלילה. לא?

<הגעתם למענה הקולי של מוגי. אני לא זמין כרגע עקב שקיעה בעולם הפנטזיות עם הוויפו הנפלאה שלי... אנא נסו שוב במועד מאוחר יותר. או פשוט תחשבו על קאמבק מתוחכם בעצמכם..>

טוב, מכיוון שמוגי-צ'אן לא זמין אני אמשיך מפה.. ונתחיל בביקורת:

בסך הכל אני חושב שזו המנגה הכי טובה אי פעם בהיסטוריה.

… אתה רוצה לנמק? … לא רגע! עצור! אין לנו כל כך הרבה מקום. אני מסכים שיש הרבה דברים טובים במנגה אבל בהחלט לא הייתי שם אותה כ'הטובה ביותר.' נתחיל בדברים הטובים: אני מסכים שבאמת חוץ מהדמויות שנועדו להיות ארכיטייפים מסוימים בשביל הקומדיה, הדמויות יחסית די אמינות. ואתה אכן רואה כמה וכמה פעמים שהדמויות מתבגרות, ושיש להן עומק. אם אתה יורד מהקטע של ההומור סלפ-סטיק והפאן סרוויס אתה יכול להישאר עם סלייס אוף לייף איכותי. יש שם אמינות בקטע שהם הולכים לבתי ספר אחרים, השנים עוברות והם משנים כיתות, היחסים ביניהם משתנים, והם מתבגרים.

מה שמוביל אותנו לדברים הלא טובים.

רגע! עצור! אין לנו כל כך הרבה מקום.

בקיצור, כמו שאמרתי, בפני עצמו הוא יכול להיות סלייס אוף לייף נחמד. והרבה אנשים יכולים להזדהות עם כל הרעיון של רדיפה אחרי החלום. אבל ההומור בהרבה מקרים יותר מדי סלאפסטיק ולא אהבתי אותו, עם כי יש מקרים שהוא בסדר. יש שם כמה דמויות שהיו עשויות בצורה לא טובה בעיני. למשל קומיאמה (החבר הטוב של מאנקה) כדמות קומית שטוחה ולא מציאותית. לא אהבתי את הדמויות, חוסר ההחלטיות של ג'ונפיי והביישנות של טוג'ו עצבנו אותי אבל לא הייתה שם אף דמות שבאמת יכולת לשנוא, כולם די טובים – שגם זה חיסרון.

העובדה שאחרי שבנות זורקות את עצמן ערומות שוב ושוב עליו מליון פעמים בכל פרק, אבל כאשר מישהי סוף סוף מנשקת אותו, הוא כל כך מתלהב שאתה מרגיש שעוד שנייה זיקוקים יעופו לו מהראש. 

 

למרות שיש להם קשיים אין להם קשיים רציניים. אם אתה לא מחשיב את האי הבנות בענייני האהבה שכל הזמן קורים שם.

בסופו של דבר לא ממש נהניתי כי זה לא הז'אנר שלי.

כן, מנגות פעולה הן הרבה יותר טובות. <מגלגל עיניים> זה היה הרבה יותר טוב אם הבנות היו מתחילות ללכת מכות... בעצם זה באמת היה יכול להיות לא רע אם הבנות היו מתחילות ללכת מכות... עדיף בבוץ, ובלי בגדים. ובלי בוץ, אם כבר מדברים על זה... <שוב מזיל ריר>

חוץ מהעובדה שאתה מסכים עם זה שזה טוב, למרות שמכות מופיעות ברוב הדברים שאני קורא ואני מוצא אותן מעניינות. הסיבה העיקרית שהמנגות שאני קורא מעניינות זה לא בגלל ה"מכות" כמו שאתה מגדיר את זה אלא הגדילה, הניסיון למצוא אפשרות לצאת ממצב בעייתי. ולחשוב על הרגליים במצבים שבהם דברים חשובים כמו החיים שלך או של אנשים אחרים נמצאים על כף המאזניים.

די אירוני שהמנגה מובילה את הדמויות לחשוב על הרגליים בסיטואציות אינטנסיביות בזמן שהיא בעיקר מבדרת אוטקואים שיושבים על התחת בבית בסיטואציות חסרות חיים...

ועכשיו לביקורת שאתם באמת צריכים להקשיב לה... הביקורת שלי.

כמו שיאסה-קון אמר, מדובר במנגה עם דמויות מורכבות ועגולות שמתפתחות לאורך זמן. היחסים ביניהן משתנים וכך גם החיים שלהן ותכונות האופי שלהן. אני יותר ממסכים איתו על כך שנישינו היא הבחורה הכי מדהימה שאי פעם צוירה במנגה.

מתי אמרתי את זה?

מה? לא אמרת? טוב, אני בטוח שהתכוונת להגיד. אז הנה, חסכתי לך. אין בעד מה. :)

<ג'ירו....>

הייתי אומר לך שלא הייתי אומר את זה. אבל אני מניח שאתה לא הולך להודות בכך בכל מקרה, אז עזוב.

בקיצור, אחד הדברים שהכי תופסים אותי במנגה הזאת היא שהדמויות נכתבות בצורה מאוד ריאליסטית. בהרבה מנגות הארם הדמויות מייצגות סוג מסוים של טיפוס וממשיכות להתנהג באותה צורה לאורך כל המנגה, למעט מקרים קטנים שבהן הן חושפות פן אחר, או מנגות שבהן הדמויות נשארות אותו דבר, והסיטואציות לא משתנות – מה שמוביל לתרחישים שדי חוזרים על עצמם ובדיחות שחוקות שקורות שוב ושוב. אבל במנגה הזאת, גם החיים של הדמויות וגם האופי שלהן משתנה. 

 

הדמויות לומדות תוך כדי השנים שעוברות עליהן ומתפתחות. היחסים ביניהן נבנים ומשתנים עם הזמן. הדינמיקה ביניהן מושפעת מאירועים שונים שקורים להן ומהחוויות שהן חוות. כמו כן, הדברים שהדמויות חשות לא נאמרים לרוב בגלוי אלא עוברים בצורה נרמזת דרך ההתנהגות שלהם – מאוד כמו בחיים האמיתיים. ואגב, את זה אני זוקף לזכות העובדה שהמנגקה היא אישה. אין מה לעשות – הן מבינות בבני אדם הרבה יותר מאיתנו.

אני מסכים שלעתים ההומור בסדרה יורד לרף נמוך מדי. אני גם מסכים שיש דמויות מעטות שהן שטוחות יחסית, ונמצאות שם בעיקר לאפקט הקומי. אני גם מודה שיש הרבה הסתמכות על ה"אופס נפלתי בדיוק בצורה שיכולה להכניס אותי לכלא על הטרדה מינית בכל מדינה שפויה.” 

 

אבל למרות כל אלו, אני חושב שיש בסיפור עלילה מורכבת ומעניינת. יש בה דמויות נשיות חזקות שלא מוכנות להיכנע לשבלונות הרגילות, ולמרות האהבה הבלתי מוסברת שלהן ללא יוצלח התורן, הן משקיעות מאמצים ניכרים על מנת לפתח את עצמן ברמה האישית והן גם מצליחות בכך.

מעל לכל, אני חושב שהעלילה לוקחת כמה סיבובים לא צפויים ושוברת את התבנית המקובלת (כולל הסוף שאותו לא אגלה כדי לא לספיילר). וגם זו נקודה לזכות.

ידעתי שזה ייקח יותר מדי מקום...

לגבי הציור בסך הכל הוא בסדר. לא היה שם משהו מדהים, אבל זה לא מצויר בצורה רעה. הבעות הפנים הם די טובות.

השפתיים של קומיאמה הן קצת יותר מדי:

עם זה אני נאלץ להסכים.

יש לנו נטייה להסכים. ועם זאת גם לא. הממ.. מעניין.

כן, מאוד מפתיע שאנחנו מסכימים ולא מסכימים לפעמים.

לסיכום:

למה לקרוא?

כי זו מנגה מגניבה, מצחיקה, עם דמויות מורכבות ועלילה מתפתחת. מציאותיות בתיאור הדמויות ודמות אחת שפשוט חייבים להתאהב בה.

מנגה הארם לא רגילה. אני מסכים שיש בה דמויות מורכבות ומציאותיות.

למה לא לקרוא?

כי ממש בא לכם לפספס מנגה טובה. כי יש לכם סלידה מבנות חמודות (ואם כן, אני חייב להודיע לכם שאתם בתחום הלא נכון של חובבות). או כי הסיפור הוא סיפור יומיומי בלי אירועים גרנדיוזים או דרמטיים מאוד ובלי יותר מדי "אפקטים מיוחדים."

אם אתם מחפשים קומדיה קלילה, יש טובות יותר. אם אתם מחפשים הרבה פאן סרוויס גם זה יש טוב יותר. אם אתם מחפשים סלייס אוף לייף, אני לא יודע אם יש טובים יותר – זה לא הקטע שלי.

וזה לא *בדיוק* סלייס אוף לייף...

למה לשים לב?

השמות של כל אחת מחמש הדמויות המרכזיות (מנאקה וארבע הבנות מצביעות על כיוונים שונים) בשם טוג'ו ישנה הסימניה 東 שפירושה "מזרח," נישינו מכיל את 西 כלומר מערב, מינמיטו (יואי) 南 דרום, קיטאוג'י 北 צפון ומאנקה 真中 פירושו "בדיוק באמצע." שבשבת הרוחות מעולם לא נראתה כל כך טוב...

שווה לעקוב אחרי התפתחות הדמויות לאורך הסדרה זו אחת מהנקודות החזקות שלה.

ציון בסולם מוגיטבה:

★★★★★★★★★☆

(כי תמיד יש מקום לשיפור, אבל אני שומר כוכב בלב לנישינו צ'אן)

ציון בסולם יסה-קון:

★★★★★☆☆☆☆☆

בפעם הבאה נביא את החלק השני בפרויקט שלנו עם המנגה: Vampire Juujikai.

מילון מונחים (לא מדויק, לא שלם, לא רציני – בשביל זה יש ויקיפדיה!)

הארם – כפי שכבר כתבנו בעבר. לא יוצלח אחד מוקף בהרבה בנות מושכות (שבדרך כלל כל אחת מהן יש מאפיין אופי ואו סוג קשר שונה עם הגיבור) שמתאהבות בו. מליוני קוראים/צופים שמזדהים איתו ורוצים להיות בנעליו, ופחות מדי אנשים ששואלים "מה הן בכלל מוצאות בו?!”

ワイフ- Waifu – מכירים את האוטקואים האלה, לא אתם כמובן, המוזרים וחסרי החיים האלו שאוהבים לשבת ולבלות את רוב זמנם עם אנימה ומנגה. אלו שמתלהבים מהדמויות הבדיוניות שעל המסך או הדף קצת יותר מדי. אז כשהם מחליטים שהגיע הזמן להתיישב ולהקים משפחה הם בוחרים לעצמם את האחת והיחידה מהעולם הוירטואלי – הדמות המושלמת שפשוט מגלמת את אשת חלומותיהם והם לא צריכים אף אחת מלבדה. הם קושרים את חייהם בחייה באופן חד צדדי ודי קריפי ושומרים לה אמונים לנצח. מעל לכל דמות אחרת – בעולם הוירטואלי או האמיתי – זוהי ה- waifu שלהם.

סלייס אוף לייף (Slice of life) – ז'אנר העוסק בדברים יומיומיים ורגילים, כאשר המיקוד של הסיפור הוא באירועים עצמם כיחידות נפרדות ועצמאיות בניגוד לחלק מעלילה מורכבת יותר. דוגמאות בולטות מעולם האנימה והמנגה כוללות את K-on, Lucky Star, ו- Azumanga daioh.

ג'ירו-ג'ירו – じろじろ - אונומטופיה שמשמעותה "באופן ממוקד" בדרך כלל בהקשר של נעיצת מבט במישהו.

פאן סרוויס – Fan sarvice – כשהיוצר של המנגה/אנימה מעוות את העלילה ו/או את גבולות ההיגיון כדי להכניס סצנה לא קשורה שאמורה לגרות (כמו למשל הצצה חטופה בתחתונים של אחת הדמויות).